מטולה

אין יותר צפון מזה הישוב הצפוני ביותר בארץ מזמן הקמתו ועד היום. הישוב שתרם להרחבת גבולות מדינת ישראל יותר מכל ישוב אחר.

מקור שמה של מטולה מהישוב הערבי "אומטלה" ופרושו "משקיף על הסביבה"

בראשית שנות התשעים של המאה ה-19 רכש פקיד הברון יהושע אוסובסקי את אדמת "אומטללה" מידי ג'אבור ביי תושב צידון ששמח להפטר מהאדמה עליה ישבו אריסים דרוזים. כפר שנוצר ע"י פליטי מלחמות פנימיות בלבנון. מיקומה של מטולה נחשבה לפריצה נועזת, כל המושבות שנוסדו לפניה נשענו על קהילות בערים הסמוכות, מטולה הייתה רחוקה מכל עיר או מושבה ותיקה. כדי להגיע אליה ממרכז הארץ היה צורך להפליג מיפו לבירות, משם לצידון ומצידון על גב בהמה כשמונה שעות רכיבה.

אחרי רכישת האדמות ע"י הברון ניסו להושיב במקום יהודים יחד עם הדרוזים. היו אלו יהודים שחיו בארץ מדורי דורות, ילדי פקיעין, צפת וברעם. אך ב-1896 אחרי שפרץ מרד הדרוזים בשלטון העותומני שהביא לעזיבת הדרוזים את הישוב נגוז החלום של דו קיום. פקדי הברון בחרו מבין הפועלים במושבות הוותיקות את אלו שיוכלו לעמוד בתנאים הקשים הצפויים במטולה. ואכן, במשך השנה נאספו במטולה כ59 משפחות שהגיעו מזכרון יעקב, ראשון לציון ומושבות ותיקות אחרות. כמו כן הצטרפו בעלי מלאכה רבים. הברון המשיך לתמוך במושבה ושלח אליה אגרונום צעיר ומבטיח בשם אהרון אהרונסון שמונה לתפקיד המנהל החקלאי של המושבה ומי שלימד את האיכרים שיטות חקלאיות מודרניות לטיפול וטיפוח גידולים שונים.

במשך שנים ארוכות חיכו המתיישבים להיתר לבניית בתי קבע, ובינתיים התגוררו בבתי חומר שירשו מהדרוזים. רק בשנת 1897 הוקם מבנה האבן הראשון מאבני גיר שנחצבו במחצבה שנבנתה במקום. רק מספר שנים לאחר מכן נבנו בתים חדשים עם גגות רעפים.

על מתיישבי מטולה עברו הרבה מן התלאות שהיו מנת חלקם של חלוצי המושבות האחרות. הדרוזים האריסים שחלקם התפזרו ברחבי לבנון, התחרטו על שעזבו את הכפר והחלו מציקים למתיישבים. ביום היו באות נשים ומקוננות על ביתם שנעזב, ובלילות הגיעו הגברים לירות על הבתים, לגנוב ולהרוס. בין איכרי המושבה היו נפגעים והיו כאלו שהתייאשו ועזבו. חייל הספר התורכי לא הצליח למנוע מהאריסים להתנפל על האיכרים בשעת עבודתם בשדה ולהעלאת את עדרי הצאן שלהם על הגידולים החקלאיים. למרות כל אלו מרבית האיכרים נשארו במקום ובתמיכת הברון הוקם כוח הגנה מקומי שצמצם את ההתנכלויות. בימי מלחמת העולם הראשונה נחרבה המושבה, רבים גורשו לגליל התחתון ורבים מתו, רק בשנת 1918 שבו חלקם למושבה ופיק"א ישבה אותם מחדש.

בשנת 1916 נחתם הסכם סייקס-פיקו  בין ממשלות צרפת ובריטניה בדבר חלוקת אזורי ההשפעה ביניהן, ובו נקבע כי השטח מים כנרת ועד למושבה מטולה יהיה בתחום  ההשפעה של בריטניה. אחרי מלחמת העצמאות, במסגרת הסכמי שביתת הנשק עם לבנון, העבירה ממשלת ישראל את הקרקעות הפרטיות של איכרי מטולה לידי לבנון והגבול עבר כ-30 מטר מבתי המושבה. המושבה סבלה רבות מהפגזות ארגוני מחבלים מדרום לבנון, עם נסיגת צה"ל מלבנון (אחרי מלחמת לבנון השנייה) נקבע הגבול וסומן במדויק באישור האו"ם. מאז מתנהלים החיים בצפון הגליל העליון בשלוה ובטחון.

האקלים הקר מאפשר גידול מוצלח של נשירים וגפן, הנוף המרהיב והקרירות בקיץ הפכו את מטולה לעיירת נופש ותיירות מבוקשת.