נולד בעיירה צליאצס, ליד לובצי, פלך מינסק, רוסיה, בשנת תרל"ה (1875), לאביו חיים (סוחר תבואות, חובב-ציון פעיל) ולאמו רבקה . למד בחדרים ובישיבה וספג מנעוריו את חיבת ציון בבית אביו.
בתרנ"ג 1893 נשא לאשה את פסיה בת דב וסימה אברמוביץ מהעיירה שלב, פלך מינסק, (אבי אמה של אשתו, ר' ישעיהו סנדרוביץ , היה כבר זה כמה שנים תושב ירושלים), ובאותה שנה עלה ארצה עם אשתו ואחיו יהודה דוד . קבע את דירתו בנוה צדק שביפו ויצא לעבודה כפועל חקלאי בפתח תקוה. אח"כ ראה צורך לדור במקום קרוב יותר לעבודתו, ומאין דירות בפתח תקוה יצא לגור עם משפחתו בכפר יהודיה.
פקידי הבארון רוטשילד הכירו בחריצותו בעבודה והכניסוהו לרשימת 60 המתנחלים במושבה מטולה מפועלי מושבות הבארון בארץ.
בערב שבועות תרנ"ו 1896 עלה על אדמת מטולה עם ששים המיסדים, נשא את חלקו בתלאות הראשונים (התקפות הדרוזים, פיזור שטחי הקרקע, אדמת טרשים הדורשת עבודה מפרכת ונותנת שכר מועט לעובדיה), עמד במבחן התלאות, התאקלם במקום ונתחבב על האכרים ואנשי הפקידות.
כשפרץ בתר"ס 1900 הריב בין האיכרים בדבר נוסח התפילה בציבור בבית-הכנסת היחיד של המושבה (נוסח ספרד כמנהג החסידים, או נוסח אשכנז כמנהג הפרושים), והרוב החליט בעד נוסח ספרד, עזב הוא יחד עם 20 "מתנגדים" את המושבה ועבר לטבריה, להיות בקרבת אדמת הכפר "ימה", שעליה עמד מר קלוואריסקי לייסד את המושבה יבנאל מטעם חברת יק"א ולהושיב בה אף את יוצאי מטולה. בינתיים נוגעו הוא ומשפחתו במגפת החולירע שפקדה את טבריה, אך הבריאו ונשארו בחיים.
בכ"ב תשרי תרס"ב 1902 השתתף בהנחת היסוד למושבה יבנאל, ושוב עבר את כל הלבטים של מייסדי נקודה חדשה, אך לא זכה לראות בטובה שבאה אחרי עמל רב.
בתאונת עבודה נפצע קשה, הועבר לבית-החולים בצפת, ושם נפטר ונקבר ביום כ"ג תמוז תרס"ד.
אשתו המשיכה לטפל במשק עוד 4 שנים, עד שהמשק נהרס בעקב מגפת הבהמות. אז עברה לירושלים, סידרה את הילדים במוסדות-חינוך ועבדה למען פרנסתם.
צאצאיהם : סימה, זהבה אשת זאב גרינברג, בן-ציון (ממתנדבי הגדוד העברי במלחמת-העולם הראשונה)
מקור: תדהר כרך ב' עמ' 633,