אברהם יצחק מרגובסקי הגיע למושבה כרווק בשנת 1896. הוא טיפל בבעלי חיים, ומכיוון שידע איך לטפל בהם, הוא גוייס לטיפול בפצועים במלחמת העולם הראשונה, ובהמשך גם בגלל שנתן מחסה לבריטים, במאבקם נגד התורכים, התורכים אסרו אותו והגלו אותו לסוריה-לבנון לעבודות שירות בבנית המסילה בדמשק.
באותו זמן נשארה מרים עם 8 ילדים.
היא היתה מסורה בהכנסת אורחים, מתוך מחשבה שאם היא תתייחס יפה לדרוזים – שהכניסה לביתה לעזור להם, ככה יתייחסו יפה לבעלה בניכר.
התוצאה היתה שהאם ו4 ילדים נדבקו בטיפוס ומתו.
נשארו 4 יתומים: צבי, שרה, אריה וישראל. (לימים כולם התחתנו וזכו לראות לפחות נכדים ורובם גם נינים. הבן אריה היה נשוי למרים, והוא היחיד מבן האחים שהמשיך את החקלאות המושבית – גרו שנים רבות בכפר יונה – לפני שנהיתה עיר, ובהמשך עבר לגור ליד בתו אורה במושב שדמות דבורה.
ארבעת הילדים נשארו יתומים וקצת אחר כך פרצו פרעות תל חי. בפרעות האלו הם ברחו ממטולה, אבל שרהלא חזרה למטולה, אלא התגלגלה בין קרובי משפחה, ובסוף גרה במוצא, ובהמשך רוב חייה בירושלים.
ישראל גר שנים רבות בירושלים, עד פטירתו.
סיפורים נוספים שאני זוכרת מסבתא שרה זה קשרים טובים עם הדרוזים הלבנונים, כמו שותפות ועזרה במקורות מים, ועל חגיגת מצוות פטר חמור בישוב.
סיפרה תגית יברוב, בת של מרים, נכדה של שרה, נינה של אברהם יצחק ומרים מרגובסקי
צאצאים:
- צבי [1901 – 1994], רעייתו חנה קוטלר, עבר לתל אביב בשנת 1929, עברת את שם המשפחה לארגוב
- ברורה [1903 – 1918]
- שרה [1907 – 1999] רעיית ברוך כהן פרידמן, קברה בהר המנוחות בירושלים.
- אריה [1910 – …….]
- יקותיאל [1913 – 1918]
- ישראל [1914 – 2005] רעייתו לנה
- ?
- ?