תפריט
ר' פישל סולומון ומשפחתו
ר' אברהם הכהן פלמאן הנגר ומשפחתו
ר' שבתאי הכהן ליקרמן ומשפחתו
ר' חיים מנזשבסקי הנפח ומשפחתו
ר' יחזקאל הכהן זמד ומשפחתו
ר' יוסף גדולטר המלמד ומשפחתו
חכם שלומו ומזרחי ומשפחתו
ר' ברוך מאיר רוזנבלום
ר' יואב בקר
האדמה נרכשה בשנת 1872 ע"י הרב יעקב חי עבו יליד צפת (בנו של שמואל עבו שהיה קונסול צרפת בגליל) מידי השבט הבדואי א-זביד. חלקת אדמה זו השתרעה לאורך גדות אגם החולה או בשמו המקראי "מי מרום" על שם הישוב הכנעני "מרום" מאוחר יותר כונה בשם "ים סובכי".
המקום מצא חן בעיני שליחי חברת "נחלה שדה וכרם" (שנוסדה ע"י תנועת חובבי ציון מהערים מזריטש ובריסק שבפולין) שהגיעו לארץ ישראל כדי למצוא מקום להתיישבות. רצונם להצטרף לראש פינה נתקל בסירוב, לכן פנו אל משפחת עבו בצפת ורכשו 2500 דונם. למרות שהוזהרו מפני פגעי הקדחת, בט"ו האב תרמ"ג חתמו על שטר המכירה ונתנו למקום שם: "יסוד המעלה" ע"פ הפסוק מספר עזרא "כי באחד לחדש הראשון הוא יסוד המעלה מבבל"
בשנת 1884 התגוררו במקום, (בבית אחד ששימש בעבר כרפת), 12 משפחות, 36 נפשות, כשהן מופרדות ע"י מחיצות. באין רישיונות בניה הקימו אוהלים וסוכות מקני הסוף. הם לימדו עצמם לחרוש ולזרוע אך עבודת האדמה הממשית החלה כשהגיע ישראל אשכנזי שהיה חקלאי מיומן ואיש יזמות מוכשר. למרות זאת הקושי היה גדול, מחלת הקדחת הפילה חללים, הרעב היה קשה והעבודה לא הניבה פירות. גם התמיכה של חובבי ציון פסקה ואפילו תמיכת משפחת עבו מצפת (שנקשרה בקשרי נשואין עם ישראל לובובסקי) לא הספיקה.
המפנה חל ב1887 בעת ביקורו של הברון רוטשילד. לבקשת אנשי המושבה הוא לקח אותם תחת חסותו. מנהלו הראשי של הישוב בארץ אליהו שייד הגיע עם האגרונום ארמנס, ובהמלצתו פנו תושבי המושבה לתעשיית בושם, לטווית משי ולגידול עצי פרי נשירים. כל אלו הביאו לצמיחה, התאוששות וגדילה של המושבה.
ב1900 עברה האפוטרופסות על המקום לידי חברת יק"א. העתיד נראה מבטיח אולם חוסר תכנון וניהול כושל הביאו להתדרדרות. פרצו מגפות בעדרים, המפעל ליצור בושם וטווית המשי שעברו לידי יק"א נסגרו מחוסר כדאיות, המושבה הפורחת הפכה שוממה עד כדי כך שפקידי יק"א המליצו על חיסולה. התנגדותם הנחרצת של המתיישבים בהנהגת פישל סולומון שטען ש"אם אין הברון ויק"א רוצים לתמוך במושבה זו זכותם, אולם להחליף אותם יכול רק אחד – אלוהים שהביאם למקום!"
במלחמת העולם הראשונה סבלה יסוד המעלה ככל המושבות בארץ ישראל ובעיקר בגליל. חילופי השלטון בין הצרפתי והבריטי והמלחמות עם הבדואים הכבידו מאוד. בשנת 1928 פרצו המאורעות והתושבים מצאו מקלט באיילת השחר ובהעדרם בזזו ושדדו הבדואים מכל הבא ליד. השיקום היה ארוך וקשה. במלחמת השחרור בשנת 1948 סבלה המושבה מהפגזות הסורים. רק ב1951 כשהפכה למועצה מקומית ועם יבוש אגם החולה שהוסיף אדמות והצטרפות עולים חדשים שעזרו להתאוששות, הורגשה הקלה והחלמה.
