פרידמן מאיר ורבקה

ארץ מוצא: רומניה

עיר מוצא: מוינשט

שנת לידה: 1875

שנת פטירה: 1917

שנת עלייה: 1883-4

שנת התיישבות: 1892

עיסוק: איכר, בעל דילז'נס ומוכתר המושבה

שם האשה: רבקה

שם נעורים: רבינוביץ

שנת לידה: 1877

שנת פטירה: 1961

מספר ילדים: 10

צפירה, אבישי, יצחק, יואב, מרים, תמימה, ברוך, אסתר, אליהו, בנימין

שיתוף ב:

דף הבית » אנשי המושבות » מטולה » פרידמן מאיר ורבקה

רבקה פרידמן לבית רבינוביץ, בת לראשוני המושבה פתח תקוה. הוריה, אסתר ויענקל שייע רבינוביץ', היו חרדים, שעלו מרוסיה, דרך נמל יפו לירושלים. בשלב מסוים כשהוקמה פתח תקווה ויובשו הביצות, עברו להתגורר במושבה. משפחת רבינוביץ הגיעו עם 3 בנות קטנות, חיה, רבקה וחנה.

מאיר פרידמן עלה כנער צעיר עם הוריו ברכה וברוך פרידמן מרומניה, התיישבו זמנית בזכרון יעקב שם היו להם גיס ואחות . הגיס היה נפח בזכרון יעקב, הירש מנדל רוטשטיין, לאחר זמן מה החליטו ההורים ברכה וברוך פרידמן לעזוב לצפת שתושביה היו דתיים יותר ואילו מאיר הצעיר נשאר לעבוד כפועל חקלאי במושבה שם הכיר את רבקה שבאה להתארח אצל דודתה גולדה ריבה (זהבה רבקה) ליבוביץ. נוצר קשר בין השניים וכשרבקה חזרה לבית הוריה בפתח תקווה נסע מאיר בעקבותיה והציע עצמו כפועל במשק של הוריה, מאיר היה חרוץ מאוד לעומת אביה של רבקה, יענקל שייע (יעקב יהושוע) שהשקיע מזמנו גם בלימוד תורה. אך משגילה אביה, אדם דתי, מסורתי, שהשניים בקשר, ומבלי שהכיר את מאיר, ולא בעזרת שידוך שאותו יזמו ההורים, ועוד לפני שנישאה אחותה חיה המבוגרת ממנה, כמנהג המקום דאז, כעס מאוד. כשהזוג התעקש להתחתן, גרש אותם ונידה את רבקה מכל ירושה וכמובן שלא נתן לזוג הצעיר שום נדוניה. השניים חזרו לזכרון יעקב שם נישאו בחצר הדודה, אחותה של רבקה חיה שודכה לבן משפחת רוטשטיין, אברהם משה, וכשהתארגנו בני מושבות לעלות לייסד את המושבה מטולה היו , שני הזוגות הצעירים, מהמתיישבים הראשונים.

בשנת 1896, נבחרו על ידי שליחי הברון כ59 איש, חלקם בעלי משפחות, זוגות נשואים ורווקים שהיו מוכנים להקריב הכל למען המולדת (מתוך ספרו של העליון). ב"חבצלת" של אותם ימים מובאים דבריו של אליהו שייד (שליח הברון) "נבחרו 50 פועלים חרוצים" .(מטולה של העליון. החבצלת, סיון תרנ"ז, גליון 32.) אליעזר בן יהודה פרסם באותה תקופה כי "כל מועמד להתאכרות במטולה נתבע א. להוכיח התמחות באחד מענפי המשק החקלאי עם ותק של עשר שנים בארץ, ב. לעבור בדיקה קפדנית אצל רופא ולהוכיח כי מצב בריאותו מניח את הדעת, ג. אף הפועל בעל הותק הדרוש עם מצב בריאות תקין-צפוי להיפסל (כמועמד לאיכר במטולה)-אם יתברר כי "נחלה לו באחת המושבות". בגיליון "הצבי" מספר בן יהודה על המתרחש בזכרון יעקב: "כל פועלינו שם נתפשו לקסמה של מטולה… בחצי הלילה יצאו לדרכם למטולה, הם ונשיהם וכל אשר להם "ברגשי גיל וחדוה" כולם היו חמושים ב"כלי נשק" כדי להיות מוכנים לכל פורענות" (העליון). מאיר ורבקה זכו להיות בין שמונה המשפחות הראשונות שהתיישבו במטולה. עבודה לא הייתה בתחילה, אז מאיר יחד עם אליוביץ' ועוד שני בחורים התחילו לעבוד בחריש של השדות בתלחה (תל חי). כיום יש שלט זיכרון עם ארבעת השמות של הבחורים בכניסה מכפר גלעדי. ארבע שעות היה לוקח להגיע ממטולה לתלחה וארבע שעות חזרה עם השוורים והזמן לעבודה היה מועט מידי. לכן, ארבעת הבחורים היו לנים בלילה במערה, ביום עובדים וחוזרים ביום שישי חזרה למטולה.

יום אחד כשמאיר חרש את השדה שדדו אותו באיומי נשק בדואים. כשמאיר בא לפקידות שישבו בראש פינה וביקש כסף לקנות שוורים חדשים, סורב בתחילה, אבל לאחר השתדלות של המתיישבים האחרים ממטולה, קיבל כסף וחזר לחרוש עם השוורים. שנים מאוחר יותר הצליח לקנות דליז'נס עם ארבעה סוסים, והיה מוביל נוסעים (וסוחרים על מרכולתם, שהייתה ניקנת בלבנון) משדיידה לראש פינה, ממטולה לצפת וכדומה. עבודתו זו הביאה לרווחה כלכלית. "דילז'נס ראשון הופיע במטולה עוד לפני המלחמה. בעל הדיליז'נס היה האיכר מאיר פרידמן. מאוחר יותר הצטרף אחד נוסף ונהג בו צבי פיין. היו נוסעים בקביעות האחד לצפת והשני לצידון" (מתוך שדות ראשונים\יהודה מור. "מערכת", קיבוץ דליה . מהדורה שנייה 1994). בנוסף, היה לו משק חקלאי עם פירות וכבשים, את כספו טמן באדמת המשק, פחים מלאים במטבעות זהב תורכיות. אחרי שקנה את הדליג'נס ו"התעשר", בחרו בו תושבי מטולה למוכתר. היו לו קשרים טובים מאוד עם השלטון התורכי ועם הבדואים. 10 ילדים היו לרבקה ומאיר, כשהגיעו קיבלו בית קטן, של חדר אחד. כשגדלה המשפחה, ביקשו אישור מהפקידות ונבנה להם בית של שלושה חדרים, עם מרתף ענק, שבו הייתה הסבתא רבקה מכינה ושומרת עיגולי גבינה צפתית קשה. מרתף זה גם שימש את המשפחה ושכניה כמקלט בתקופות קשות. התורכים נהגו לגייס בחורים צעירים לצבא התורכי, את סבא מאיר לא גייסו כי היה מבוגר יותר אב לעשרה ילדים ומוכתר היישוב והיו לו תעודות המעידות על כך שהוא משוחרר מגיוס לצבא התורכי, באישור השלטון התורכי.

מאיר היה משתמש במטבעות הזהב שלו לשחד את המגייסים התורכים בכדי שישחררו את המגוייסים הטריים. ביום אחד נעצרו שישה בחורים בפשיטה של התורכים וגוייסו לצבא התורכי, הם הוסעו לחלב שבסוריה, מאיר לקח מטבעות זהב ונסע בעקבותיהם. הוא חגג עימם את ליל הסדר בבית המעצר. הפעם, כפי שעשה פעמים מספר בעבר, כשכבר כמעט והצליח לשחרר את הבחורים הגיע קצין תורכי, וכשמאיר הגיש לו את התעודות על כך שהוא מוכתר ואינו חייב גיוס, קרע הקצין את תעודותיו ושם אותו במעצר גם כן, רבקה ששמעה על דבר מעצרו, עזבה את ביתה והשאירה את עשרת ילדיה, כשהגדולה בת 16 והקטן בן 3 חודשים, עמסה את פחי הזהב ונסעה בכרכרה בעקבותיו לחלב שבסוריה. את כל ההון המשפחתי נתנה בכדי לשחררו. מאיר אכן שוחרר לבסוף אבל שוחרר כשהוא במצב רפואי קשה, הוא אושפז בבית חולים בחלב ושם גם נפטר אחרי כשבוע ימים, בן 42 היה במותו. רבקה, מוכת צער ויגון חזרה חסרת כל לילדיה ולמטולה. לא היה לה כסף להביא אותו לקבורה במטולה והוא נקבר בעזרת תרומות של הקהילה היהודית בחלב. בינתיים בזמן העדרה ממטולה, התורכים חרשו את אדמת הנחלה, מצאו את הזרעים שהיו אמורים לשמש לזריעה לשנה הקרובה וגזלו אותם. את חלונות הבית והדלתות עקרו, פעם התורכים ופעם הצבא הצרפתי בכדי להתחמם בחורף הקר של מטולה. באותו חורף, כיסו בבדים ובשמיכות את המפתחים. בתקופת העדרה של רבקה הילדים הבוגרים דאגו לצעירים וכן יצאו לעבוד ביישוב כדי להביא אוכל למשפחה.
רבקה, לאחר שובה נעזרה בתרומות של השכנים ויצאה לקנות זרעים ביסוד המעלה והתחילה לשקם את המשק.

באחד הימים הגיע אליה בחור, עולה חדש וחיפש עבודה. כששאלה אותו מה הוא יודע לעשות, השיב שברומניה הוא גידל דבורים לדבש. רבקה הציעה לו לעשות שותפות, היא תיתן לו שטח מאדמותיה, וביחד ישקיעו בכוורות, והוא יתרום את המומחיות שלו למיזם. ואכן, תוך זמן קצר התחילו לגדל דבורים ולהפיק דבש איכותי ביותר. הדבורים ניזונו מפרחי התלתן (שפרחיו לבנים). דבש היה מצרך נדיר מאוד, יקר ומאוד מבוקש בימים ההם והמשק התחיל לשגשג. היו פרות וכבשים, ואפילו להקה גדולה של אווזים. בכל בוקר היה אחד מילדי מטולה, מוציא את הלהקה לשדות למרעה ובערב מחזיר למכלאה. האווזים סיפקו ביצים ובשר. בכל שנה היו מובלים אותם לשחיטה ומחלק מהשומן היו מייצרים ושומרים גריבלק-גריבען (יידיש) . שמעלץ-שומן אווז מבושל ומטוגן עם בצל, היה נשמר לתקופה ארוכה מאוד.

הילדים בגרו ועזבו לישובים אחרים ומשנתאלמן אחד מבניה עברה להתגורר בביתו במטולה ולסייע בגידול הילדים. בשנותיה האחרונות הייתה חולה מאוד, היא נפטרה בשנת 1961 וקבורה בבית הקברות בעפולה.

כתבה: צביה כהן, נכדת מרים ואהרון כהן.

צאצאים: