פומרנץ שלמה זלמן ובלה

בלה ושלמה זלמן פומרנץ הגיע מהעיר ברלד באורחה השלישית מרומניה _{[סמסונוב עמ' 55]} איתם היו הבן חיים ותינוקת קטנה. מסופר כי שיירת העולים הגיעה לבירות ומשם עשתה דרכה לראש פינה. כשהתגלע סכסוך בין קבוצות העולים עזבו בני הזוג פומרנץ והצטרפו לקבוצה שנסעה לחיפה. בדרך נפלה בלה מהחמור עליו רכבה והתינוקת נהרגה. העולים התכנסו בחיפה ומשם עשו הגברים את דרכם לנחלת הקרקע שרכשו בזמארין, וחזרו בשבתות אל הנשים בחיפה._{[אלבום המשפחות עמ' 178]}

משפחת פומרנץ היתה מהמתיישבים הראשונים שעלו לגבעת זמארין: "אחדים מן האכרים בקשו להעביר אליהם גם את משפחותיהם ובנו לעצמם בתים קטנים, דוגמת ה״חושות״ העלובות. ולשם רוחה יתרה הקימו את ״הבתים״ משהו למעלה מ״באר החזירים״: פה הם קרובים יותר אל הבאר. מלאכת ״הבתים״ כיצד? תחילה יקימו סוכה עשויה ענפי עצים. את הקירות יטוחו מבית ומחוץ בתערובת עפר, תבן וגללים. והגג — אין לך מלאכה פשוטה ממנה: פורשים מחצלות, והרי צל בקיץ מקרני השמש ומחסה מטל בלילה. לא היו ימים מועטים עד שנצבו בשורה, זה בצד זה, ״בתים״ בישראל, איש ומשפחתו: מאיר ליב הירשקו; ישראל שכטר; יצחק אהרן אפלבוים; מרדכי קרניאל; זלמן פומרנץ; קלמן אהרנסון וזיידע גולדשטין… ושנים אחרים, יעקב כץ ושמעון גילברג, תפשו שתי חושות בכפר זמארין והעבירו לשם גם את משפחותיהם, והרי — ״ישוב״… _{[סמסונוב עמ' 63]}

בחודש יוני 1883 ביקר את המתיישבים האדון וניציאני, שליח הברון הירש. מסופר כי ביילה פומרנץ הובילה אותו בביקור בבתי המתיישבים _{[סמסונוב עמ' 77]}

אחד הסיפורים הידועים מן הימים הראשונים מתאר את המצוקה הקשה של הנשים היולדות: "יום אחד קמה תנועה בין חושות ״השכונה״ שבקרבת ״באר החזירים״. נשמען צעקותיה של ביילה פומרנץ. זקנה אחת, מעולות ברלד, אמו של קירז׳ר, חשה לעזרתה. ברוך השם, הילד חי והיולדת בריאה. אך במה יכלכלו את היולדת, והמזון אזל זה כבר? מאין עצה הרתיחו מחרובים ירוקים דיסה — ובה שברה היולדת רעבונה. ראה ר׳ זלמן פומרנץ את ביילה שלו נימוקה והולכת ואין במה להשיב נפשה, הלך אל הערבים, שוכני אהלים בצפונה של הנחלה, והללו רחמו עליו ונתנו לו בהקפה תרנגולת. שמח ומאושר חזר לביתו. אך זו רעה חולה — במושב אין שוחט, קם זלמן פומרנץ והלך ברגל לחיפה ושחט את התרנגולת, ולשמחתו אין קץ. אלא שחזר רק לאחר שלשה ימים, מאחר שהלך ברגל – וכששב לביתו כבר העלתה התרנגולת ריח רע… לא ידע ר׳ זלמן כי תרנגולת שחוטה טעונה מליגה והדחה." _{[סמסונוב עמ' 82]}

שמו של פומרנץ חוזר שוב ושוב בסיפורי הימים הראשונים: ״ערב סוכות, בראות אנשי המשמרת בזמארין, שאין באים להחליפם, נהגו את הבהמות והלכו לחיפה. זמארין נעזבה מיושביה. הצעירים סרבו לחזור ולעלות אל הנחלה. האכרים הבאים בשנים, בהם מאיר ליב הירשקו, יצחק אהרן אפלבוים, זלמן פומרנץ, זיידע גולדשטין ועוד, מחרדתם לגורל נחלתם. השיבו את הבהמות ובהושענא רבה חזרו לזמארין״. _{[סמסונוב עמ' 83]}

פומרץ היה בין החותמים על מכתב הכניעה לברון רוטשילד: "ועכשיו אנו באים לאמר לך: בידיך אנחנו, אדמת זמארין היא שלך, אנו מוסרים את עצמנו בידיך, אנו מתחייבים על־ידי המכתב הזה לסמוך בכל על דעתך בכל הנוגע לארגון המושבה. אנו מקבלים ללא שום פקפוק וערעור את האדמיניסטרטור שאתה תבחר בו להיות למדריך לנו, אנו מבטיחים לא רק לעשות ככל העצה אשר ייעצנו בשמך, אלא לציית בשלימות לפקודות שהוא ימסור לנו: אנו רוצים לעבוד עבודת קולוניסטים לאמתם. —

״באמונה, אדוננו הברון, אנו מחכים להחלטותיך הנדיבות, הנאורות והנמרצות, שבכוחן הואלת להפוך קבוצה של משפחות, המתות ברעב ובחוסר כל, למושב של עובדים יהודים, שבזכות עצותיך, נדבת לבך והדרכתך העליונה, יזכו לאכול לחמם בזיעת אפים בארץ הקודש, אדמת אבות. — _{[סמסונוב עמ' 89]}

בשנת 1901 כשעברו המושבות לידי יק"א נשלחה משלחת של 8 איכרים מזכרון יעקב אל הברון לפאריס. פומרנץ היה אחד מהם. כשלא עלה בידיהם להגיע לשיחה עם הברון או עם חברת יק"א חזרו חמישה מהם לנמושבה ושלושה נציגים נשארו בפאריס. _{[סמסונוב עמ' 270]}

על מותו הטראגי של פומרנץ מסופר: "עלה המות בחלונו של זלמן פומרנץ. בבורג׳ קרהו אסון בקפצו לעבור תעלה. הביאוהו ליפו ושם מת. את גופו העבירו לזכרון־יעקב, כי על כן תקע כף לאלתר וינשטוק." _{[סמסונוב עמ' 288]}

הבן יוסף היה חבר באגודת הגדעונים והיה בין בני המתיישבים שהתגייסו לצבא הטורקי – הם נשלחו למדבר אל עוג'ה אל חפיר _{[סמסונוב עמ'361]} בשנת 1924 מוזכר שמו כשמאי חקלאי ליבולי הטבק _{[שם, עמ' 439]}

הבן אבא פומרנץ נבחר בשנת 1920 כחבר בועד המושבה _{[״הארץ״,23.12.1920]} מותו בגיל צעיר השאיר חותם בלב המתיישבים: "אבל יוצא ואבל נכנס, ואת הארון מלוה כל המושבה, מקטן ועד גדול. ביובל החמשים של המושבה נפטר הילד הראשון אשר נולד לה, אבא פומרנץ, והניח אחריו אלמנה ויתומים רכים." _{[סמסונוב עמ' 490]}

האם בילה פומרנץ האריכה ימים עד גיל 86, והיתה מאחרוני החלוצים הישישים. _{[סמסונוב עמ' 491]}

צאצאים:

• חיים פומרנץ […] – עזב את הארץ בראשית המאה ה20 _{[סמסונוב עמ' 271]}
• אבא פומרנץ [1932-1884] רעייתו נחמה כהן- הבן הראשון שנולד בזכרון יעקב
• יוסף פומרנץ [1939-1886] רעייתו רוזה וולביץ
• יחיאל פומרנץ [….] רעייתו רוחמה בנדל מראש פינה. היגרו לאמריקה בשנות ה '1920
• אריה ליב פומרנץ [1961-1892] רעייתו שפרה בוטושנסקי. בעל מאפייה בזכרון יעקב. בנם מאיר (מיונקה) היה בעל בית קפה מיתולוגי ברחוב המייסדים (קפה מיונקה).
• ציפורה [1973-1893] רעיית דוד שטרנברג