מרדכי דינוביץ היה מראשוני "החבורה הביאליסטוקית", רוכשי אדמת פתח תקוה בשנת תרמ"ג (1883). בעירו היה סופר סת"ם וסוחר בספרים עתיקים.
מרדכי דינוביץ נולד בעיירה טיקטין, ליד ביאליסטוק, בחודש אייר תר"ג (1843) לאביו ברוך. הוא למד בחדר ובישיבה בביאליסטוק, שם נשא לאישה את שרה גוטה בת ר' דוד הלוי. עסק כסופר סת"ם וסוחר, ונודע בכינוי "ר' מרדכי סופר". הוא נסע לעתים קרובות לגרמניה למכור ספרי תורה ולהביא משם ספרים עתיקים למכירה, והצליח בעסקיו עד שהיה מכובד בקהילתו כיהודי למדן ועשיר.
דינוביץ הצטרף בין הראשונים לתנועת חיבת ציון, וביתו היה מרכז פעילות לתנועה זו. בשנת תרמ"ב (1882) סייע לאברהם קופלמן, שליח מתיישבי פתח תקווה, למכור 2,740 דונם אדמה למאה תושבים מביאליסטוק והסביבה, כולל לעצמו. באותה שנה, משפחתו – אשתו שרה גוטה, בניו ברוך ויונה ובנותיו שיינה ועטיל – עלתה לארץ ישראל והתיישבה בכפר יהודיה (שהיה מקום מפלט למתיישבי פתח תקווה מפני הקדחת).
בעוד משפחתו התמודדה עם קשיי ההתיישבות, המשיך דינוביץ בחיסול עסקיו בביאליסטוק, ומדי שנה הביא אתרוגי ארץ ישראל למכירה בחו"ל. למרות הקשיים והמחלות, סירבה אשתו לחזור לביאליסטוק, בהעדיפה לגדל את ילדיה בארץ ישראל. בשנת תרמ"ה (1885), לאחר שחיסל את רכושו ורכש בעשרת אלפי הרובלים שאסף חלקות נוספות, עלה גם הוא לארץ.
בארץ עסק דינוביץ בפלחה ונטע כרם ופרדס. הוא היה פעיל בהנהגת המושבה פתח תקווה ומוסדותיה, תמך במוסדות תורה וחסד, והיה פעיל בייסוד ובהנהלת קופת גמילות חסדים. לאחר פטירת אשתו בי"ט שבט תר"ע, הקדיש לזכרה בית להכנסת אורחים ובית כנסת שהכנסותיו הוקדשו למוסד זה.
דינוביץ נודע בעמידתו האיתנה על משמר האופי המסורתי של המושבה, אף שלעתים הביא הדבר לסכסוכים עם הדור הצעיר והפועלים. עם זאת, גם מתנגדיו כיבדוהו על נאמנותו להשקפותיו ודבקותו בארץ ישראל. בצוואתו הוריש שני שלישים מרכושו לבנו שהיה באמריקה, בתנאי שיבוא להתיישב בארץ, והותיר סכומים למוסדות תורה וחסד בפתח תקווה וביפו.
מרדכי דינוביץ נפטר בפתח תקווה בכ"ד ניסן תרפ"ז (1927), והותיר אחריו מורשת של חלוציות, נדיבות ודבקות במסורת ובארץ ישראל.
צאצאים:
- יפה שיינה [1859 – 1947] רעיית חנוך סלור, פתח תקוה
- ברוך [1869 – 1952] רעיותיו בתיה ביקסאן וחיה דינוביץ
- יונה [1870 – 1953] רעייתו לאה יפה [1875 – 1958]
- עטיל [1879 – 1914] רעיית צבי אריה סלור
