סיפור המשפחה מתחיל באביו של חיים משה , בנימין ביינוש שף, שנולד בשנת 1840 למשפחה יהודית דתית בעיירה באוקראינה. הוא נדר שאחרי החתונה יעלה עם כלתו לירושלים. בגיל 16 נישא לרבקה בת יצחק יעקב שהובאה במיוחד עבורו מרומניה. בשנות הנישואין הראשונות נולדו לזוג שני תינוקות שמתו בסמוך ללידה, וכשגם התינוק השלישי נולד חלוש וחולה המליץ הרב לקיים את הנדר ולעלות איתו לירושלים. המסע ארך כשלושה חודשים שבסיומם הגיעו בספינה לחוף יפו. משם עלתה המשפחה הצעירה לירושלים- והתינוק החולה החלים. הוריו הוסיפו לשם משה את השם חיים. בהמשך נולדו אחיו ואחיותיו: רייזל, אפרים, חנוך, צבי אריה ומלכה.
האב בנימין ביינוש היה צורף, ולא מצא פרנסה בארץ ישראל. הוא ירד למצרים לצרכי פרנסה, והיה חוזר לביתו בירושלים לכבודם של שלושת הרגלים- סוכות, פסח ושבועות.
חיים משה למד ב"חדר" והמשיך כעילוי בישיבת "עץ חיים". בשנת 1875, בהיותו בן 16 נישא למאטל גרינברג ממאה שערים. הוא למד צורפות וגילוף מאביו כשהוא עובד חצי יום ולומד חצי יום.
בשנת 1878 כשנוסדה המושבה פתח תקווה רכש בנימין ביינוש חלקת אדמה ושלח את חיים משה ומאטל לעבד אותה. פגעי הקדחת הרחיקו אותם אל הגבעות ממערב לירקון. כשהגיע לפתח תקוה מודד קרקעות גרמני, התלווה אליו חיים משה כעוזר למודד. כשניטשה פתח קוה, הוא הצטרף לאביו במנסורה שבמצרים ועבד שם כצורף.
עם התחדשו הישוב היהודי בפתח תקוה, הוזמן חיים משה למדידת קרקעות ביחד עם המהנדס לובמן מראשון לציון. הוא גם ערך את ספרי האחוזה והמפות של המושבה. [ראה מאמר בקתדרה עמ' 80-79, כולל דף בכתב ידו של חיים משה]. לאחר הצלחת עבודתו בחדרה, התמנה סלור למודד רשמי מטעם הפקידות של הברון בנימין רוטשילד. בהמשך הוא מדד את הקרקעות ביישובים רבים בארץ ישראל: רחובות, עקרון, גדרה, נס ציונה, באר טוביה, כפר סבא, הרטוב, עין גנים, יהודיה, יהוד, עין חי, וישובים רבים בגליל העליון והתחתון. עד מהרה התפרסם סלור בקרב הערבים כמודד מומחה והגון וגם הם נזקקו לשירותיו במדידתם קרקעותיהם. [תדהר, כרך 1 עמ' 307].
בשנת 1893, לאחר 18 שנות נישואין, נולדה לבני הזוג בתם היחידה שושנה, שגדלה כבת תפנוקים. בשנת 1920 התאלמן חיים משה מאשתו מאטל, ולאחר שנה נשא את חיילקה מבית זית, אשה חרדית קיצונית, שלא הסתדרה עם הדתיות של משפחתה החדשה. בשנת 1935, בגיל 77 הוא נשא אשה שלישית, את גיסתו האלמנה חוה, אחותה של אשתו הראשונה מאטל. בשנותיו האחרונות אבד מאור עיניו, לאחר חיים פעילים ומרכזיים במושבה. הוא נפטר ב 14.2.1946 בגיל 87 ונקבר בפתח תקווה. רחוב ראשי במושבה נקרא על שמו.
