בן-ציון שאטיל (1836–1926) היה מחלוצי ההתיישבות בפתח-תקוה ומאנשי העלייה הראשונה.
נולד בפוניבז', ליטא, למשפחת רבנים נכבדה, ולמד בחדרים ובישיבות לצד קריאה בספרות עברית חדשה. לאחר נישואיו עסק במסחר סיטונאי ושימש גם כעסקן ציבורי.
עוד בצעירותו נמשך לרעיונות חיבת ציון, ובתר"ל פנה לקרל נטר בבקשה לעלות לארץ ישראל ולעבוד את אדמתה. משלא התאפשר הדבר מיד, נותר רצונו לציון בוער בו. בשנת תרמ"ב, עם בואו של שליח פתח-תקוה אברהם קופלמן, קנה ארבע חלקות אדמה ואף סייע בארגון קבוצת עולים מפוניבז'. למרות זאת, רוב הקבוצה הייתה מביאליסטוק, ולכן כונתה "קבוצת הביאליסטוקאים".
בתרמ"ג עלה בן-ציון עם משפחתו לארץ ישראל. תחילה התיישב בכפר יהודיה, והיה הולך מדי יום לעבוד את אדמתו בפתח-תקוה. לאחר זמן מה עבר עם שאר המתיישבים להתגורר במושבה עצמה, בנה את ביתו והשקיע בעבודת האדמה: גידול ירקות, מטעי גפנים ושקדים ובהמשך גם פרדסנות. לצד עבודתו החקלאית פעל למען הציבור כחבר ועד המושבה ווועד ספר האחוזה במשך שנים רבות, וכן עסק בלימוד תורה והשאיר בכתב יד פירושים והערות לתלמוד.
שאטיל דבק באדמתו ולא עזב את פתח-תקוה, פרט לתקופה קצרה של גירוש בידי הצבא הבריטי בקיץ 1918, אז מצא מקלט במקוה ישראל.
נפטר בפתח-תקוה בב' בשבט תרפ"ו (1926) בגיל 90
בתו מינה [1866 – 1916] רעיית אליהו ספיר [1869 – 1911]
צאצאי מינה ואליהו ספיר:
