יואל משה סלומון (1838–1912) היה חלוץ ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל, עיתונאי, סופר, עסקן ציבורי ומייסד שכונות ומושבות.
נולד בירושלים בי"ח באדר תקצ"ח (1838) בחצר חורבת רבי יהודה החסיד. אביו, ר' מרדכי סלומון, היה מראשי היישוב האשכנזי ומחלוצי הבנייה והחקלאות בארץ ישראל. מצד אמו היה נכדו של ר' טוביה מטולטשין, מתלמידי הגר"א ומראשוני העולים לארץ.
בילדותו נודע בכינוי "העילוי הירושלמי" בזכות חריפותו בתורה. למד אצל הרב שמואל סלנט והרב משה לייב מקוטנא. בגיל 18 נישא לפרומה, בתו של ר' אברהם רוטנברג, חסיד חב"ד. לאחר נישואיו נסע לליטא להשתלם בתורה, אך במקום זאת בחר ללמוד ליטוגרפיה בקניגסברג יחד עם חברו ר' מיכל הכהן. השניים רכשו ציוד דפוס והקימו בירושלים את בית הדפוס העברי השני, והחלו לפרסם את הירחון "הלבנון", העיתון העברי הראשון בירושלים.
סלומון היה סופר בעל סגנון תנ"כי מליצי, ופרסם מאמרים בהם הביע את חזונו להחייאת היישוב בארץ ישראל. כאשר נסגר הדפוס "הלבנון" בירושלים בשל מחסור ברישיון, המשיך לפרסם מאמרים מחו"ל.
לצד עיסוקו בכתיבה ובעיתונות, היה סלומון עסקן ציבורי פעיל. פעל להשגת זכויות לשחיטה עצמאית לאשכנזים ולייסוד ועד הכללי "כנסת ישראל", שאיחד את החסידים והפרושים. היה גבאי בכמה מוסדות צדקה, ונהג למסור שיעורי תלמוד בבית המדרש.
בשנת תרכ"ט (1869) היה ממייסדי שכונת "נחלת שבעה" בירושלים, מתוך מטרה להרחיב את מגורי היהודים אל מחוץ לחומות העיר העתיקה. השתתף גם בייסוד שכונות נוספות כמו "מאה שערים" ו"אבן ישראל", ופעל להקמת "מזכרת משה".
בתרל"ג (1873) נשלח לאירופה בשליחות צדקה לחיזוק מוסדות הבריאות היהודיים בירושלים, בין היתר למען בית החולים "ביקור חולים". במסעותיו הצליח להשיג תרומות רבות ולקדם את ענייני היישוב.
חלק ניכר מפעולתו הוקדש לקידום ההתיישבות החקלאית. לאחר ניסיונות כושלים לרכוש קרקעות ביריחו ובדוראן, היה שותף להקמת המושבה פתח תקווה. סלומון היה בין חורשיה הראשונים, סבל מתלאות הקדחת, אך נשאר נאמן לרעיון ההתיישבות עד יומו האחרון. מאוחר יותר עבר זמנית ליהודיה הסמוכה והקים שם מוסד חינוכי.
לקראת סוף ימיו נסע לוילנה ושכנע את הגאון ר' חיים עוזר גרודזנסקי ואת מנהיגי הקהילות להמשיך לתמוך ביישוב היהודי בירושלים.
במקביל לעיסוקיו הציבוריים המשיך לכתוב מאמרים ושירים, בעיקר לכבוד ביקורים ממלכתיים בירושלים. אוסף משיריו פורסם בחוברת "מגנזי ירושלים".
יואל משה סלומון נפטר בירושלים בי"ב בחשוון תרע"ג (1912). נקבר בהר הזיתים
רעייתו פרומה האריכה ימים עד גיל 93 ונפטרה בשנת תרפ"ח (1928).
צאצאים:
- יוחנן דוד [1857 – 1913] רעיותיו חוה שפירא ושרה ליבא גליקמן, נפטר בקהיר
- שלמה זלמן [ 1858 – 1877] נפטר בירושלים בגיל 19 כשעבד בבית הדפוס
- טוביה [1862 – 1951] רעייתו גיטל חרל"פ
- אריה ליב [1864 – 1913] רעייתו חנה פרל דיסקין
- מרדכי [1868 – 1957] רעייתו דינה שוורץ
- יהושע [1870 –
- אסתר [1872 – 1955] רעיית ראובן גוטפריד
- חיים זלמן [1879 – 1960] רעייתו חנה גראד. היה סגן ראש עיריית ירושלים, ממייסדי חברת התרופות "טבע"
- צפורה [1882 – 1975] רעיית משה גוטל לוין, ממייסדי חברת התרופות "טבע"
חיים זלמן סלומון ומשה לוין, ביחד עם הגיס אלשטיין היו מחלוצי תעשיית התרופות בארץ ישראל. הענף הראשון של מה שהפך לחברת טבע של היום, החל את דרכו בבית מסחר לתרופות שנוסד בירושלים ב-1901, בידי חיים סלומון (בנו של הרב יואל משה סלומון) וגיסו משה גוטל לוין, שהיה נשוי לציפורה סלומון. ב-1904 עבר לוין לחיפה ופתח בה סניף של בית המסחר. ב-1913 הצטרף יצחק אשר-אלשטיין, בעלה של חנה גוטפריד, אחייניתו של חיים סולומון, כשותף לשני הגיסים. בית המסחר שינה את שמו ל"ס.ל.א.", על פי האות הראשונה בשמות משפחתם של שלושת השותפים.
