ר' יוסף פנחסוביץ נולד באוקראינה בשנת 1844. למד ב"חדר" ובישיבות. עסק במסחר. הצטרף לתנועת ביל"ו. עלה ארצה בשנת תרמ"ד. התיישב בפתח-תקוה. השתתף בעניני הצבור. היה חבר בועד המושבה. נמנה על מייסדי יקב "כורמי התקוה". כתב מזמן לזמן ב"הצפירה". נפטר ביום ח' באלול תרס"ט. רעייתו: רבקה.
צאצאים:
- מרדכי [1861? -1923] רעייתו רבקה איכילוב [1874 – 1926]
- סוניה
- בוריס
- בתיה גולדה [1874 – 1948] רעיית יהושע שפירא, מחלוצי מאיר שפיה. נקברה בזכרון יעקב.
- זאב,
- חיה [1882 – 1944] רעיית בן ציון וולדברג
- פניה [1884 – 1976] רעיית יצחק ריסקין, פתח תקוה
- משה [1884 – 1944]
- אליעזר
- מאיר [1894 -1967] רעיותיו מינה שוורץ ואסתר יודוביץ. פתח תקוה
משה פנחסוביץ
משה פנחסוביץ נולד בשנת 1884 (תרמ"ד) בעיר רוסטוב על נהר הדון שברוסיה. באותה שנה עלה עם משפחתו לארץ ישראל והתיישב במושבה פתח-תקוה, שהייתה אז בראשית דרכה. הוא קיבל חינוך מסורתי ובנעוריו היה פעיל בקרב צעירי המושבה, הן בפעילות תרבותית והן בהגנה על היישוב. הוא לקח חלק בתיאטרון חובבים ובתזמורת "כנור ציון" – הראשונה במושבה, וכן היה מעורב בקרבות להגנה מפני שודדים ופורעים, לעיתים לצד אברהם שפירא, ראש השומרים בפתח-תקוה.
בבגרותו נישא לרבקה, בתו של אברהם שפירא, והתמחה בהכרת התרבות והלשון הערבית, מה שסייע לו ליצור קשרי ידידות עם נכבדי הכפרים והמחנות הערביים שבסביבה. יכולותיו אלה הביאו למינויו כמוכתר המושבה כמה שנים לפני מלחמת העולם הראשונה. בתפקידו זה עסק בפתרון סכסוכים בין היהודים לשכניהם, ובהם פרשת חדיתא, שבה הצליח למנוע עלילת דם שעלולה הייתה להוביל לפגיעות חמורות ביישוב היהודי.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הפך תפקידו למסוכן אף יותר. מצד אחד, הוא היה נציג השלטון העות'מאני כלפי התושבים, אך מצד שני ניסה להגן על המושבה מפני גזירות השלטון, בהן דרישות לנשק, החרמת ציוד חקלאי וגיוס יהודים לצבא. כך, כאשר נדרש למסור לשלטון כלי נשק, הצליח להשיג נשק ממקורות ערביים ומסר אותם לשלטון כדי למנוע עונשים חמורים. בנוסף, כאשר נדרש לאסוף צינורות ומנועים להשקיית הצבא הטורקי, הצליח יחד עם אברהם שפירא להפחית את נטל ההחרמות מעל המושבה ולחלק אותו בין כל בעלי הקרקעות באזור.
פעילותו הביאה למעצרו על ידי השלטונות, אך בסיוע קשריו הצליח להשתחרר. לאחר שהודח מתפקיד המוכתר, הוא הפך לקבלן ממשלתי המספק עצים להסקת הרכבות הצבאיות, ובעזרת זאת הצליח להציל יהודים רבים מהגיוס לצבא הטורקי.
בתום המלחמה ניצל את קשריו עם נכבדי הערבים כדי לסייע ברכישת קרקעות למתיישבים יהודים. אף כי היה מעורב בעסקאות קרקע נרחבות, הוא עצמו לא צבר עושר משמעותי. בהמשך יזם הקמת מרכז מסחרי על אדמתו בפתח-תקוה, אך תוכנית זו לא יצאה לפועל.
בשנותיו האחרונות סבל מבעיות בריאותיות, אך המשיך לעזור לזולת בצנעה ובענווה. הוא נפטר בפתח-תקוה ב-17 בספטמבר 1944 (כ"ח באלול תש"ד).
משה פנחסוביץ היה דמות מפתח בביטחון, בהתיישבות וביחסי היהודים והערבים בפתח-תקוה בראשית המאה ה-20.
צאצאים: –
- יוסף ( עורך דין במשרד התובע הכללי)
- אמנון
- תמרה
