נולד בעיירה בסביבת מוהילב, רוסיה הלבנה, בשנת תר"ד (1844). למד בחדרים, בישיבה בוילנה, ואח"כ בישיבת וולוז'ין.
נשא לאשה את דבורה בת ר' שמואל שיק, ממשפחת הבעש"ט. הכלה ממשפחה חסידית והחתן ממשפחת "מתנגדים". התיישב בברזין ועסק במסחר יערות.
באלול תרמ"ב הגיע ארצה עם בנו שמואל בם ה-11, זמן מועט אחרי היווסד ראשון לציון, זכרון יעקב וראש פנה, בו בזמן שכבר נגשו לחדש את הישוב בפתח תקוה העזובה. קודם כל עלה ירושלימה, שם מצא אצל גיסו הניך-שיק מכתבים ממשפחתו ובהם דרישה תקיפה ונמרצת שיחזור מיד הביתה אך לא התרשם מהמכתבים. את בנו השאיר ללמוד ב"חדר" בירושלים והוא הצטרף לקבוצת עולים מפוניבז', רכש קרקע בפתח תקוה והתיישב בכפר יהודיה ובנה שם בית. השתתף בחבורה בת עשרה מתנחלים שהצטרפו לקואופרטיב לעיבוד אדמתם בשותפות ובמשך שנה היו הולכים בחול הטובעני מיהודייה לעבד את אדמתם בפתח תקוה הרחוקה. אח"כ נפרד מהחבורה והיה אחד מהראשונים שעברו לקבוע את דירתם ליד הנחלה, שבזמן ההוא הייתה שם סכנת קדחת, והיה מהראשונים שבנה את ביתו בפתח-תקוה, למרות התנגדות חבריו לעזיבת המושב שביהודייה, ואחריו באו אחרים והחלו לבנות את הישוב בפתח תקוה.
לאחר שנה הכניס את בנו ללמוד חקלאות במקווה ישראל והוא נסע לרוסיה להביא את בני משפחתו, אך הם סירבו והוא חזר ארצה בגפו. המשיך לעבוד ולשכלל את משקו, וכשנסע שנית לאחר שנה הצליח לשדל את בני משפחתו ואז באו כולם ארצה, בהיותו ברוסיה הצליח להשפיע על הועד האודיסאי של חובבי ציון, שיקדיש 8600 פראנק מעזבונו של טוקאטף לבנין בית-הכנסת הגדול בפתח תקוה.
המשיך לעבוד את משקו בשקידה, היה מוכן תמיד לעזור לחבריו, מסור לאדמתו, להגנת המושבה ולענייניה הציבוריים והיה עומד בתוקף נגד פקידי הברון רוטשילד להגנה על האיכרים מפני יחסם הקשה. [תדהר עמ' 1182]
צאצאים:
- שרה [1949-1868] רעיית פנחס הלוי מאירי [1938-1865], מראשוני פתח תקוה
- שמואל בריל [1960-1872] רעייתו בתיה (באשע) לבית גורדון
- יוסף
- מלכה
- יצחק
- דרייזה רעיית אריה מנדלמן
- נחמה רעיית דוד גולומב
- מרים
