משה צבי לוינזון נולד בשנת תר"ח (1848) בעיר קאלוואריה שבפלך סובאלק, בצפון-מערב פולין. הוא גדל במשפחה תורנית מכובדת ומיוחסת, קיבל חינוך מסורתי ולמד בחדר ובישיבות. הוא רכש ידע מעמיק בתורה ובתנ"ך, והצטיין גם בסגנונו העברי הכתוב.
כבר מגיל צעיר חש זיקה עמוקה לארץ ישראל, ורואה בה את מולדתו האמיתית. בגיל 20, בשנת תרכ"ח (1868), עלה לארץ עם אשתו ובתו הקטנה והשתקע בירושלים. לפרנסתו עסק בטחינת קפה ובמכירתו, אך חי בצמצום רב. למרות הקשיים, נשא את עול החיים בירושלים בשמחה. נהג לסייר במקומות קדושים והיסטוריים ברחבי הארץ, ולתעד את התרשמויותיו בכתיבה פיוטית. במכתביו לקרובים בגולה קרא להם לעלות לארץ ישראל ולהשתחרר מהתלות הכלכלית ב"חלוקה". הוא האמין שהתיישבות חקלאית היא הדרך הראויה לבנות חיים יהודיים מלאים בארץ הקודש.
בשנת תרל"ה (1875) היה שותף בהקמת "אגודת מייסדי היישוב", שניסתה לקדם התיישבות חקלאית בארץ. האגודה נתקלה בהתנגדות מצד חוגים שמרניים ובשלילת תמיכתם של מוסדות הצדקה, אך לוינזון וחבריו לא ויתרו. בשנת תרל"ח (1878) היה בין הראשונים שהתיישבו בפתח תקווה, סמוך לנהר הירקון. הוא השקיע בנחלתו את כל הונו ואף נכנס לחובות, אך עבד במסירות בשדה, ובערבים המשיך בלימוד תורה עם חבריו.
באותה שנה נסע לארצות הברית ולבריטניה במטרה לעודד יהודים לתמוך ביישוב החקלאי בארץ ישראל. למרות האדישות שפגש בקרב הקהילות, הצליח להשפיע על אנשים בודדים, בהם ר’ אשר זליג בלום, שלימים הפך לדמות בולטת במושבה פתח תקווה, ור’ זרח ברנט, שסייע לביסוס היישוב. עם זאת, האכזבה מהקהילות בגולה הותירה בו רושם עמוק, והוא ציווה לצאצאיו שלא להגר לאמריקה.
לאחר ששב לארץ חזר לעבוד בנחלתו, אך בשל הקושי הפיזי והתמוטטות כוחותיו, נאלץ לשוב לירושלים. כדי להשיא את בתו הבכורה רחל, שהגיעה לגיל 15, הציע חלק מהנחלה כנדוניה. ר’ יהודה בלומנפלד, מעשירי ירושלים, הסכים לשידוך ובנו, אליעזר זאב, נישא לרחל לוינזון, עבר לגור במושבה והתמסר לעבודה בה. ביתם שימש מקום הכנסת אורחים לעולים חדשים ודמות מופת להתיישבות חלוצית חרדית. לאחר מותו של אליעזר זאב בגיל צעיר, חזרה הבת עם ילדיה לירושלים, והמשפחה התקיימה בצמצום.
לוינזון עצמו חזר לעסוק במסחר זעיר בירושלים, השתתף בהקמת שכונת מאה שערים, ניסח את תקנותיה והיה מראשי פעיליה. מאוחר יותר מכר את נחלתו בפתח תקווה לפקידות הברון רוטשילד, כדי להקל על מצבה הכלכלי של משפחת בתו האלמנה.
הוא כתב ספר בשם "ספר הברית והזכרון", ובפתיחתו – "קול מעיר" – קרא ליהודי הגולה לא לבטוח בתחושת הביטחון שבגלות ולהתכונן לשוב לארץ ישראל.
משה צבי לוינזון נפטר בירושלים בי"ז בטבת תר"ע (1910), בגיל 62 (במקור כתוב בשיבה טובה….)
צאצאים:
- רחל ריי [1866 – 1912] רעיית אליעזר זאב בלומנפלד ואחריו רעיית אשר זליג בלום ממיסדי פתח תקוה. נולדה בניו יורק, נפטרה באילינוי ארה"ב.
- אברהם יוסף [1870 – 1921] רעייתו חיה בלה מריאמפולסקי. נולד בניו יורק נפטר בירושלים
- חיה רויזה [1875 – 1926] נשאה בשנת 1893 לרבי זלמן יוסף הלוי (1874 – 1942). נולדה בניו יורק נפטרה בירושלים
- דב בר (בארי) [1876 – ? ] רעייתו פאני. ניו יורק
- שלמה (סלומון) [1876 – ? ] רעייתו רבקה מריאמפולסקי ניו יורק
- כלב דב [1877 – 1951] רעייתו פרידה בלום (? – 1942), ביתם של אחותו רחל ריי ובעלה אשר זליג בלום. כלב דב היה רב בפתח תקוה
- יהודית גיטל [?188 – 1910] רעיית אברהם בנימין ריבלין, ירושלים
- יונה [….. – …….] רעיית שאול בנימין גבריאלוביץ
המידע על משה צבי לויזון מעובד מאנ' תדהר. המידע על הצאצאים מהאתרים Geni ו My Heritage
