היפלר מאיר הירש ופיגה

מאיר הירש הייפלר (Hefler /  Heifler) היה סוחר בגאלאץ, לפני עלייתו לארץ ישראל.

הוא עלה ארצה עם רעייתו פייגה – ציפורה, שהייתה בת של רופא, ובהיותה מיילדת ובקיאה ברפואה עממית ("תרופות סבתא") היתה לעזר רב לנשות וחולי המושבה.
בשנת 1883 פורסם בעיתון "המגיד" מכתב שכתב לחברו פנחס ברומניה, ובו תיאר את
חיי המתיישבים בזכרון יעקב. מכתבו הופץ בין הקהילות ברומניה .

״כל בעלי הקולוניה זמארין — כותב מאיר הירש היפלר לידידו — יושבים עתה בחיפה. שכר הדירה לא רב הוא. בעצים אין לנו צורך, כי חם פה. כולנו הגברים נוסעים אנחנו לזמארין לעבודתנו. וזה שלשה שבועות אשר אנחנו עובדים, ות״ל כי כבר רואים אנחנו ברכה במעשה ידינו, החטה אשר זרענו צמחה ועלתה כדי גובה אצבע, בגשת איש אל הקולוניה יראה לפניו הר אשר ישתאה עליו, אך בעלותו עליו ישמח לבו למראה השדות היפים אשר מסביב. האויר צח, נקי ומבריא, אין טוב ממנו״.
בשלשה השבועות הראשונים הכל כה טוב והכל כה יפה, גם אויר החורף צח, נקי ומבריא. ״וגם מים לשתות יש לנו, טובים עוד הרבה מן המים אשר בחיפה… לעומת מימיה המלוחים של חיפה — המים בזמארין — גם מתוקים. וכי מה אנו חסרים? — עצים יש הרבה עד מאד, כמו כן אבנים לבנות בתים וכן עצים לכל מלאכה. יש פה אבנים רבות וגדולות, נטושות כה וכה על פני השדה מאז, אחרי אשר הערבי העצל לא שם אליהן לב לאסוף אותן. אולם אנחנו חפצים כי יהיה שדנו יפה, ומבלעדי זאת הלוא מכבידות הן האבנים ומזיקות בעבודת החריש. ובכן עשינו מוטות, ושנים שנים ישאו במוט את האבנים ועושים תל־אבנים גדול. גם נושאי האבנים שמחים בעבודתם, כי עתה חברים אנחנו אל העבודה ואל פריה (קומונה), ועתה כל איש הנושא את האבנים ידמה בלבו, אולי תפול בגורלו החלקה הזאת, הלא תהיה נקיה מכל אבן. — עצי חרובים יש פה לרוב עד מאד, ויש עוד חרובים מהשנה שעברה על העצים, יען לא היה אז מי שיחבוט אותם. גם עצי תאנים יש פה הרבה, אך עצי זיתים טרם ראיתי בעיני. הברלדים (העולים מן העיר ברלד) אומרים, כי יש. כל ימות השבוע עובדים אנחנו עבודתנו ואין לנו עת לראות את כל הקולוניה כי אם ביום השבת. וזה שלשה שבועות אשר אנחנו פה ולא ראינו עדיין אף החלק הרביעי מהקולוניה״.
״- – עתה לפניך סדר עבודתנו יומם, ואחל בעבודת הקודש. אין בידי לתאר לך את המראה המשמח בשעה שאנו הולכים בהמון, מתאספים בשבת להתפלל בצבור. פה אנחנו שובתים את השבת כאשר צונו ד׳. ביום הראשון מתחילים אנחנו בעבודת השדה ומשכימים בבוקר והולכים איש וארוחתו בידו אחרי אשר התפללנו. כלי המחרשה נשא על כתף, זה את אתו וזה, את מחרשתו, איש איש אל מקומו. מראה נעים הוא לראות את הנוהגים בסוסים (שוורים אין לנו עדיין) ופולחים ובוקעים בארץ. חמשה-עשר עד עשרים איש עושים באת וביניהם גם אנכי עושה זאת. הלוא תדע, אהובי, כי אנכי מעולם לא תפשתי באת – ובכל זאת עושים אנחנו ככל אשר עושים האכרים ברומניה, ואולי עוד יותר. כן שוקדים אנחנו על עבודתנו, אלה באתים ואלה במחרשות, וגם יש המסקלים את השדות. בכל מקום אשר נציג רגלינו לעבוד עבודתנו נתענג לראות את הים. האויר טוב עד מאד. בבוקר השכם הוא קר מעט, אולם אחרי שעות אחדות יחם, ואנו מוכרחים לפשוט את בגדינו, כי גם הכתונת תכבד עלינו. נועם האויר מבין העצים ומבין העשב עוד גדל עתה, אחרי אשר ירדו גשמים ימים אחדים, ירחב לבנו משמחה לראות את החטה צומחת בהדר. כבר חרשנו שדות הרבה לזרוע שם תפוחי-אדמה, ובשבוע אשר יבוא נשתול גן-ירק בטנטורה. האדמה טובה מאד, ארץ מישור מבלי הרים, ויש לנו תקוה טובה, שיהיה לנו שם חוף בעזרת השם אחרי ימים כמו חיפה. ואם יהיה אלוקים עמנו ותמצא ידנו להוסיף ולקנות את כל החבל אשר בין זמארין ובין טנטורה, אז יגדל אשרנו עד מאד. – – מן השדה באים אנחנו עייפים, אוכלים ארוחת הערב ושוכבים לישון, למען נוכל לקום בבוקר השכם שנית אל העבודה, המתוקה לנו כנופת, כי מקוים אנו להשי״ת, כי נהיה אחרי כן חפשים מכל דאגה, כאשר יחלקו ויתנו לכל איש חלקו וכל אחד יעשה לו ביתו ויטע לו גנו. – -״
אמנם יש גם קטני אמנה, רואי שחורות ומנבאי אחרית מרה, אשר ״ימתק למו חלומם, חלום רוב בצלים, שומים, דודים מלאי בשר רבים ועצומים״. הללו רפו ידיהם עד מהרה. על אלה אומר מאיר הירש היפלר במכתבו:
״- – יוכל היות, כי יש אנשים מקרבנו אשר כתבו רעות, כי ידעתי היטב אחדים מהם, אשר לא מצא השדוך הזה חן בעיניהם ולמורת רוחם העבודה הזאת. – – כי נפשם בחלה בכל עבודה, והמה טעו טעות גדולה, כי דמו למצוא בזמארין עצים מצמיחים גלוסקאות אפויות, ואוזות צלויות עפות אל פיהם. צר לי עליהם. – – אולם באין זרע אין קציר ואין לחם. עלינו לעבוד, ולחרוש, ולזרוע. ואחרי כן, כאשר נוציא חטה מן האדמה, פרי עמל ידינו, בעזרת השם נאכל לחם וגם גלוסקאות״. [סמסונוב עמ' 65-66]

מאיר הירש היפלר היה בין חותמי המכתב לברון באוקטובר 1883 . [סמסונוב עמ' 89]

מאיר הירש היפלר היה בין החותמים על המכתב של "מרד הארבעים" ונמנה על 28 האיכרים שנאמר להם להתנצל או לאבד את הקיצבה מהברון [סמסונוב עמ 169]

צאצאים:

• מקס
• דבורה רעיית זאב שפירא
• אדלה רעיית אלתר גולדשטיין
• אברהם [אדולף] נפטר בשנת 1906 בתאונה. התיאור בסמסונוב עמ' 315
• ג׳ק רעייתו הנרייט ניידרמן
• גזלה רעיית שאול רוזנפלד