ברוך דינוביץ נולד בביאליסטוק בשנת תרכ"ט (1869) לאביו ר' מרדכי דינוביץ, שהיה מראשוני ה"ביאליסטוקאים" שעלו לארץ ישראל לחזק את היישוב המחודש בפתח תקווה, ולאמו שרה גוטה. בילדותו למד ב"חדר" ובישיבה בביאליסטוק.
בשנת תרמ"ב (1882) הובא ארצה על ידי הוריו יחד עם אחיו יונה ואחיותיו שיינה ועטיל במסגרת קבוצת 11 ה"ביאליסטוקאים" הראשונים. בעוד אביו נשאר בביאליסטוק לשנתיים נוספות כדי לחסל את עסקיו, התגוררה המשפחה ביהודיה (מקום מפלט ממחלת הקדחת ששררה בפתח תקווה) ועבדה בנחלתם בפתח תקווה. האם והילדים עבדו בשקידה והתמודדו עם קשיי ההתיישבות, כשאמם מלמדת אותם לקבל את הקשיים באהבה למען מצוות יישוב הארץ.
ברוך השתתף בעבודות המשק המשפחתי – בפלחה, בנטיעת כרם והרכבתו לענבי יין, ובלילות היה רועה את השוורים יחד עם אחיו. הוא נטל חלק פעיל בהגנת המושבה ובהדיפת מתנפלים על שדותיה ועדריה. בהמשך, עסק בנטיעת פרדס המשפחה וגידל שתילים למכירה למושבה הגרמנית וילהלמה ולאגודת נטעים, תוך התמודדות עם קשיי הפרדסנים הראשונים כגון מכת ארבה וחובות כבדים.
במשך עשרות שנים כיהן ברוך כחבר ועד המושבה פתח תקווה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה שימש כמוכתר המושבה ונציגה הרשמי כלפי השלטונות הטורקיים, תפקיד מורכב שדרש ממנו לאזן בין מילוי חובותיו כלפי השלטונות לבין הצורך להקל על סבל תושבי המושבה. הודות ליחסיו הטובים עם פקידי השלטון, הצליח למלא את תפקידו המורכב באופן מיטבי בנסיבות הקשות.
לאחר המלחמה, התמנה לשמאי (מעריך) יבול השדות, הכרמים והפרדסים עבור הסתדרות החקלאים ביהודה, לצורך קביעת המס החקלאי. בהמשך מונה לחבר בוועדת-הערכה מחוזית וקיבל מכתב תודה מהנציב העליון הרברט סמואל על שירותו.
ברוך המשיך לשרת את הציבור כמנהל בית "הכנסת אורחים" ובית-הכנסת שאביו הקדיש לזכר אמו, וכן כחבר בהנהלת "החקלאי" ובקופת-מלווה חקלאית. דמותו מייצגת את דור המייסדים השני – אלה שגדלו בין שני עולמות והיו שותפים פעילים בבניית היישוב והתמודדות עם אתגריו.
צאצאים:
- אריה ליבל
- רוזה פחטר
- ישראל דוד
- אברהם מאיר
- אבשלום [1911 – 1948] נפל במלחמת העצמאות, בן 37, השאיר אלמנה ושלושה ילדים. על שמו רחוב בפתח תקוה
