אפלבוים יצחק אהרן וינטה לאה

יצחק אהרן אפלבוים

נולד בפשמישל, גליציה, בשנת ת"ר (1840), לאביו צבי הכהן . קיבל חינוך מסורתי, התמחה בחקלאות והיה לו משק ברומניה. אח"כ עבר לעיר פוקשאני. הצטרף לתנועת חיבת ציון מראשיתה, השתתף בוועידה הראשונה של אגודות חובבי ציון ברומניה, שהתכנסה בפוקשאני ביום כ' טבת תרמ"ב, בה הוחלט לארגן את קבוצת העולים הראשונה להתיישבות חקלאית בארץ-ישראל וגם הוא הצטרף אליה.

באותה שנה (תרמ"ב) עלה ארצה עם אשתו ושלשת בניו הקטנים והיה מראשוני המתנחלים בזכרון יעקב. היה מטובי החקלאים ועסק בצרכי צבור כראש-הועד השני ומייסד הכנסת אורחים במושבה. נודע כירא-שמים ובעל לב, המרגיש בסבל הזולת, שקד לעשות צדקה וחסד והתהלך עם הבריות ביושר ובנחת.

כאיכר חרוץ וחובב עבודה, גידל ירקות ליד ביתו, ומשהבחין כי גנבים פוקדים בלילות את גינתו יצא באחד הלילות לארוב להם. הצטנן וחלה בלחץ-דם חזק, שקירב את קצו.

נפטר בזכרון יעקב, כ"א אדר תרס"ו [1906].

— אדמה זו קנינו אנחנו. רק אלוהינו שבשמים יוליכנו אל אשר יהיה רצונו. נחלתנו היא עד העולם, בציפורנינו אחזנו בה וממנה לא נזוז.

_{[תשובתו של יצחק אפלבוים לונציאני, נציג הברון הירש בשנת 1883. מתוך סמסונוב עמ' 77]}

ינטה אפלבויים היתה אחת משתי הנשים הראשונות שעלו לזמארין וכך מסופר אצל סמסונוב (עמ' 97, מומלץ לקרוא את הטע במלואו המקור): "העצים טרם הגיעו, ושתי נשים קמו ועזבו את חיפה ועלו לשבת בזמארין: רייזל וינשטוק (אשת אלתר וינשטוק) וינטה אפלבוים (אשת יצחק אהרן אפלבוים). תקותן – בנין הצריפים, ועיניהן ליום שבו תזכינה לחסות בצל קורת ביתן. שתים הן בכל המושב. ועת יכלו הצעירים את עבודת יומם, מתכנסים הם אצל השתים, מוציאים זמנם בשיחה נאה, מספרים במה שמספרים, משיחים לבם, דאגותיהם, תקוותיהם, וטוב להם. ערב ערב מתכנסים הם, כילדים אל בית אמם. ומביטות השתיים אישה אל רעותה, מעיפות עין זו בזו בתימהון־לבב ועגמת נפש, ואשה בעיני רעותה קוראה את רחשי לבה: עייפים הם הילדים, עייפים ורעבים, מה נתן לפניהם ויסעדו לבם, ובבית אין כל?…״וחרש חרש, כמבוישות, מפטירות הן השתיים בשפה רפה: במה נכבדכם?…״ לעומתן עונה חיוך טוב, סלחני, מפיק חבה ורחמים רבים: במה תכבדנה אותנו? לא זוללים וסובאים אנו, חס ושלום! לפי שעה, נצא ידי חובתנו בסעודה צנועה. מנה ראשונה: שבוטא בציר קרוש. מנה שניה: מרק פטריות. מנה שלישית: ברוזה צלויה ו…״[…] אכן אצל להן אלוהים ברכה: עוד יש בבית מעט קמח חיטה…וזריזות הידיים. ידי אימהות לעולם זריזות הן. ועל השולחן עולים פתותי בצק מתובלים בשמן — מה יתאונן אדם חי, דיו שהוא חי. אוכלים ״הילדים״, ושמחים, ולבם טוב עליהם, ו״ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו״. אורה ושמחה בחושה וצהלת צחוק — ישׂשׂוּם מדבר וציה. שתי נשים היו במושב — שתי אמהות טובות."

צאצאים:

• הרמן צבי רעייתו חנה ויקסנברג – היה עיוור. הקים משפחה בוינה והיה לו מפעל למברשות. יתכן והיה בן של אפלבוים מנישואין קודמים
• מאיר [1948-1870] רעייתו בלה פסקל, אגרונום בפקידות הברון ואיש תעשיה בתל אביב;
• שמואל [1963-1871] רעייתו מרים רבניקר [1946-1883] מראשוני מנחמיה, עברו לכפר תבור ואח"כ לפתח-תקוה
• אביגדור [1955-1873] רעייתו פנינה קובילביץ [1922-1877]. איכר וכורם בזכרון יעקב, ממייסדי "הלוואה וחסכון" המקומי, חבר אגודת הכורמים, חבר ועד המושבה, ממייסדי לשכת בני ברית בזכרון-יעקב.

צאצאי פנינה ואביגדור אפלבוים:

• צבי רעייתו שושנה ליבוביץ
• לאה רעיית יהודה אחיעזר
• חיים רעייתו בתיה
• רבקה רעיית חיים רוטמן