שמואל סלוביס (1938-1873) נולד ברומנובקה שבאוקראינה לאסתר ומרדכי, שהיה סוחר ותלמיד חכם ששימש גם כרב. בגיל שש עברה משפחתו לבסרביה, ושמואל למד בבית ספר יהודי ובגימנסיה בקישינב עד גיל 16. בהמשך היגר לשיקגו, שם עבד במפעל מתכת. למרות הצלחתו הכלכלית, סלוביס – שהיה ציוני נלהב עוד מנעוריו – חש בדידות רוחנית. הוא הקים בשיקגו מועדון ללימוד עברית ("שפה ברורה") והצטרף לתנועת "פועלי ציון". בשנת 1898 נשא לאישה את מלכה וולך.
שנה לאחר מכן, ב-1899, עלה ארצה והתיישב בנס ציונה, שם הצטרף להוריו ואחיו דוד לנדאו שכבר הקימו משק וכרם זיתים וגפנים. סלוביס סלד מהתלות והשעבוד לפקידות הברון רוטשילד שניהלה את הכרמים. כדי לזכות בחירות, החליט להמר על ענף חדש: הוא עקר חלק מהכרם ונטע פרדס עצי הדר. את הבאר הראשונה חפר במו ידיו, ובשל מחסור באמצעים השקה את העצים בדליים. כדי לממן את פיתוח המשק, חזר לשנתיים לשיקגו (1905-1903) ועבד שוב במפעל. כשחזר, התברר שצדק – ענף היין קרס, והוא התמסר כולו לפרדסנות וביסס באר מודרנית יותר.
סלוביס הפך למנהיג ציבורי בולט בנס ציונה. הוא נבחר למועצת אגודת "פרדס" לצד משה סמילנסקי, ובשנת 1938 היה ממייסדי קואופרטיב "פרי-תז". הוא כיהן כיו"ר ועד המושבה, ניהל את חלוקת המזון הציבורית בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, ובזכות האנגלית שבפיו, הוביל את ועד יחסי הציבור מול השלטון הבריטי החדש (לאחר שסירב לשמש כמוכתר בתקופה העות'מאנית). בהגיעו לגיל 60, הוקירו מעריציו את פועלו והוא נרשם בספר הזהב של קק"ל.