מספר שמעון קופרמן, נכדם: "סבא וסבתא שמעון ופסיה מלמד הגיעו בשנת 1904 ממינסק שברוסיה הלבנה לסג'רה המושבה (בזמנו חווה ללימודי החקלאות) שהוקמה ע"י עולי העלייה השנייה. ברגע שמנהלי החווה החליטו ששמעון למד חקלאות במידה מספקת נתנו לו נחלה במושבה לצורך "הוצאת לחם מן הארץ", התוצאות החיוביות מעבודת החקלאות לא אחרו להגיע לאוזניו של מנהל החווה שהיה שבע רצון מהחלטתו להעניק למשפ' את הקרקע. לימים נודע למנהל החווה שלסבא שמעון ידי זהב ונגר מקצועי ועל כן נעזר בכישורי הנגרות שלו והטיל עליו משימות לטובת החווה וצרכיה. בו בזמן התברר למנהל החווה שסבא שמעון ניחן גם בכישורי זמרה וחזנות ובקול מיוחד, ומינה אותו לשמש בתפקיד חזן בבית הכנסת היחיד בסג'רה של אז.
באותם ימים ההגעה מישוב יהודי למשנהו נעשתה באמצעות כירכרות מותאמות לדרכי עפר, ורוכבים טובים עשו זאת על גבי סוסים או פרדים. שני רוכבים רכבו לסג'רה על שני פרדים כדי לבקר, לשמוע, וללמוד על הנעשה במושבה הצעירה, שמו של האחד היה יצחק בן צבי לימים נשיא המדינה ואיתו צלם מקצועי עם צלמניה גדולה במיוחד, כאשר חלפו על פני כפר כנא השכן יצאו משם שודדים כדי לשדוד יהודים, תוך כדי נסיונם לשדוד את הצלמניה הגדולה והיקרה שלף הצלם את אקדחו ירה באחד השודדים והרג אותו. אנשי כפר כנא דרשו כופר 200 מג'ידות (כסף טורקי) או נקמת דם. זה היה סכום עצום באותם ימים ויושבי סג'רה לא יכלו לעמוד בדרישה הכספית הגבוהה ולכן הותקפה סג'רה ביום האחרון של פסח 1909. אל מול התקפת תושבי כפר כנא יצאו תושבי סג'רה להגן על עצמם וישראל קורנגולד השומר (חבר אגודת השומר) נהרג בהתקפה ובכך בוצעה והושלמה למעשה נקמת הדם לתפיסת התושבים, ואולם התוקפים לא הסתפקו בכך למרות זאת נמשכה ההתקפה.
בן גוריון שהיה פועל בסג'רה פנה תוך כדי ההתקפה לכיוון אחר עם נשקו וסבא שמעון רץ אחריו כיוון שהיה ללא נשק, ראתה סבתא פסיה ששמעון רץ למסתור ללא נשק דלקה אחריו באומץ רב ומסרה לו את הרובה המשפחתי…..סבא שמעון ובן גוריון הוזהרו שתושבי כפר כנא הציבו מארב בין שיחי הסברס הקוצניים ועליהם להיזהר, אך לרוע מזלו של שמעון ירו התוקפים מן המארב כדור אחד שחדר לליבו של סבא שמעון ובקול ענות חלושה אמר "נפגעתי" ונפל לזרועותיו של בן גוריון ומת, כך העיד לימים בן גוריון.
סבתא פסיה לקחה את בנה בן השלוש אייזיק יצחק ושמה פעמיה למושבה זכרון יעקב, כאן התגוררה אחותה לאה בויים ברחוב הרצל (לימים התגורר שם אבן צור ולאחריו ד"ר לב אקוש). גב החצר של משפחת בויים היה מחובר בגדר משותפת לחצר משפחת קופרמן ולהם היה בן בכור בשם אברהם משה שהיה אז בן 19 בלבד, אברהם משה ראה את סבתא פסיה מעבר לגדר (היתה אז צעירה וידועה כאישה יפה) התאהב בה ונשא אותה לאישה כעבור שלושה חודשים בלבד.
באותם ימים כאשר אלמנה נישאה בשנית לא היה נהוג לדבר על הבעל הנפטר אף לא מילה, וכמובן שתמונתם המשותפת של סבא שמעון ופסיה הוצאה מהבית נמסרה לבת אחותה של לאה בויים שם הוסתרה, והתמונה לא הוצגה כלל כי כך היה נהוג באותם ימים. לאברהם ופסיה נולדו עוד שישה ילדים. שמעון מספר שהתמונה נחשפה רק לאחר פטירתה של סבתא פסיה.
"כאשר נולדתי ב 1935 מספר שמעון היו ימים בהם הזכות לקרוא את שם היילוד היה נתון בידי האם. בבוקר הלידה הגיע אברהם משה וסיפר על חלום שחלם לילה קודם, בחלומו הופיע אדם ותיאורו דמה לדמות של אבא אייזיק יצחק אביו של שמעון ושאל את אברהם משה היכן פסיה? ומייד ענה "אצל אשתו של אייזיק והיא כורעת ללדת".
בעקבות החלום הוחלט באותו הרגע לקרוא לרך הנולד שמעון ע"ש הסבא. הוא שמעון קופרמן המוכר לכולנו כאן בזכרון יעקב.
עד גיל 13 לא ידע כלל שמעון על הסיפור המיוחד של קורות משפחתו ואז החליט לנסוע לסג'רה יחד עם אייזיק יצחק אביו כדי להתחקות אחר סיפור המעשה, שם נודע לשמעון הסיפור ממקור ראשון מהשכנים פבריקאנט ומשפ אדלר השכנים (האדלרים מוכרים היום כנגני מפוחיות מוכשרים וכינויים-האחים אדלר) כמוכן נודע לו שם משפחתו המקורי- מלמד.
שמעון החליט להישאר עם השם קופרמן מתוך שכך האמין שצריך להיות ואולם השם מלמד נותר חקוק בזכרון האישי וחלק מתושבי המושבה זכרון יעקב ידע זאת.
בסג'רה של היום מתגוררת היסטוריונית בשם אסתי ינקלביץ אשר בחרה לעבודת הדוקטורט שלה את קורותיו של בית העלמין בסג'רה, תוך כדי מחקר הגיעה למצבה משותפת של שמעון מלמד הסב וישראל קורנגולד שהיתה משותפת כאמור ובמצב של התפוררות הבטון ובקושי רב זיהתה את האותיות ע"ג המצבה, לשאלתה את התושבים מה קרה עם האלמנה והילד, התשובה שהתקבלה מהמקומיים "עברו לגור במושבה זכרון יעקב" יותר מכך לא נמסר לה ולא היו ידועים פרטים נוספים .
החליטה ד"ר ינקלביץ להתחקות אחר עקבות האישה והילד ויצרה קשר טלפוני אקראי לזכרון יעקב ומן הצד השני עונה לה שמעון קופרמן מלמד בכבודו ובעצמו. לשאלתה לגבי מידע על שמעון מלמד מסג'רה עניתי לה משחזר שמעון "שאני הנכד שלו" וכולו התרגשות בתוספת דמעה בקצה העין,ואז סופר לה הסיפור הייחודי והמיוחד.
היות וסבא שמעון מלמד מסג'רה לא השתייך לאף ארגון צבאי של טרום הקמת המדינה נקבע והוכר כחלל צה"ל והוקמה לו מצבה צהלית. לפני שנתיים אותרו 4 קברים של חללים שנהרגו על הגנת המדינה בטרם הקמתה והאחראית לאיתור פרסמה את הסיפור המרתק על משפ' מלמד-קופרמן בגלי צהל.
שמעון מלמד קופרמן נושא את שני שמות המשפחה בגאווה וזו לראשונה מספר את סיפור המעשה המרתק המשתלב בתהליך הקמת המדינה ע"י חלוצים חרוצים ואמיצים.
שמעון מוכר במושבה זכרון יעקב כאחד שאהב לרכב על סוסים בשדות המושבה ואף הביא גאווה למושבה בצורת פרסים, מדליות, וגביעים המוצגים אחר כבוד בביתו על השתתפותו במירוצי סוסים שהיו לשם דבר במושבות הברון, ובנוסף על היותו צלף במשמר האזרחי ומרים משקולות עם מדליית זהב באליפות זכרון יעקב.
כתב מאיר ליאני