יהודה (אידל) צלליכין נולד בשקלוב, פלך מוהילב, רוסיה, ביום ג' בתשרי תרכ"ב (1861), לרב משה הדיין, בן למשפחת רבנים. בצעירותו למד בחדר ובישיבה, ובבגרותו עבר למוסקבה, שם הצטרף לתנועת ביל"ו. הפליג לארץ ישראל באונייה "לזרוב" עם חיים חיסין וארבעה חברים נוספים. ב-26 באב תרמ"ב (1882) הגיע לחוף יפו, אך תעודותיו לא היו תקינות. לאחר שקיבל תעודת לידה טורקית משליח שנשלח אליו, השיב לכל שאלות הפקידים בתשובה "אנא מן הון" (אני מכאן), ביטוי שנהפך לכינויו במשך שנים. עם הגעתו, עבד בפרדס אנטון איוב ליד יפו, אך חלה ונשלח להתרפא בחמי טבריה. עם החלמתו, הצטרף לחבריו בראשון לציון והביא עמו את זוג החתולים הראשון למושבה לשם הדברה טבעית.
בשל חולשתו לאחר המחלה הוצב לטפל בפרדות, אך במהלך עבודתו ליד הבאר נפגע ממוט מתמוטט ושבר את רגלו. לאחר התאוששותו סירב להצעה להפוך למורה מטעם פקידות הברון רוטשילד והתמסר לעבודת האדמה, בה הצטיין כאיכר חרוץ. בשנת 1885 נשא לאשה את חסיה בנינסון, ביל"וית ואחותו של יהושע דב בנינסון. בני הזוג עבדו בשקדנות במשקם, וביתם שימש מרכז של הכנסת אורחים ומעשי חסד – מהטמנת חמין לשכנים ועד השלמת מנות אוכל למעוטי יכולת מבלי שידעו.
צלליכין רכש קרקעות רבות בזכות אזרחותו העות'מאנית וידיעת הערבית, והיה בין חמשת המתיישבים הראשונים שהתנדבו להשיב לברון את כספי הסיוע שקיבלו כדי לזכות בבעלות על משקיהם. התפרסם במומחיותו בזיהוי קרקעות חקלאיות מתאימות, ועצותיו נדרשו על ידי יוזמים ויושבי מושבות, כולל יהושע חנקין. הוא הרחיב את רכושו החקלאי בראשון לציון, רחובות וגדרה, והמשיך לפקוד את נחלתו רכוב על חמור גם בעידן המכוניות.
אף שנמנע ממעורבות ציבורית, שימש כ"רב מטעם" מטעם השלטון הטורקי בשל מעמדו האזרחי, ועמד בראש שני מוסדות חשובים במושבה: הקופה החקלאית והקופה ההדדית לביטוח בהמות. נכדיו נמנו עם טובי המתנדבים לנוטרות ולצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה.
יהודה צלליכין נפטר בראשון לציון בכ"ז באלול תש"א (1941).
צאצאים:
