חבר "ועד חלוצי יסוד המעלה", ואחד מעשרת הראשונים שעלו על אדמת "עין-הקורא" ויסדו עליה את המושבה ראשון-לציון.
נולד בוורשה (פולין), ה' שבט תרי"א (1851). לאביו יוסף צבי ולאמו צירל בת יוסף הירש. קבל חינוך מסורתי וגמר בהצלחה את הגמנסיה הרוסית בוורשה, וכן בית ספר גבוה למסחר.
עבד כמנהל חשבונות בבית חרשת לסוכרר ואח"כ נהיה סוחר עצמאי.
נשא לאשה את שפרה בת שלמה כהן. בשנת תרמ"ב (1882) עלה לארץ יחד עם אחיו אהרן מרדכי .
כעבור חדש וחצי יצא לחו"ל, לחסל שם את עסקיו וחזר לארץ, ועמו אשתו ושלשת ילדיו. וכן אשת אחיו הנ"ל וששת ילדיה.
קשה היה לו ולמשפחתו להתאקלם בארץ. כעבור שנה עזב את הארץ עם משפחתו – לוורשה.
בשנת תרנ"א (1891) חזר עם המשפחה ויתישב ביפו. ניהל את המחסן לצרכי רפואות של אפשטיין.
כעבור זמן קצר עבר לראשון לציון. אחרי נפתולים רבים נאלץ לעזוב שנית את הארץ, ובשנת תרנ"ד (1894) חזר לוורשה.
נפטר בכ"א אדר תר"פ, 1920. הובא לקבורה בוורשה.
רבקה אבולעפיה נולדה בוורשה, פולין. בשנת התרמ"ב, 1882, עלתה לארץ עם משפחתה. הוריה נמנים עם מייסדי ראשון לציון. נאמר עליה שהייתה בעלת השכלה רחבה וידיעות רבות בהיסטוריה כללית ובספרות כללית ושלטה בשפות רבות. לאחר נישואיה למורה שלמה אבולעפיה, בשנת התרנ"ה, 1895, עברו השניים ליפו ובהמשך, בנו את ביתם בנווה צדק. ביתם היה בית ועד לאנשי תרבות ובו השתכן ש"י עגנון עם עלייתו לארץ וכתב את סיפורו "תמול שלשום". בשנת התרס"ט, 1909, הצטרפה יחד עם בעלה לאגודת "אחוזת בית" ובכך נמנית עם מייסדי תל אביב. זמן קצר לאחר מכן, עם פטירתו, נותרה לבדה עם שמונת ילדיה והיא צעירה לימים. משהציע לה אביה לבוא אליו עם ילדיה מהארץ לפולין, סירבה באומרה "את ילדיי איני מוציאה מהארץ". בשנת התרע"ז, 1917, משגורשו תושבי תל אביב בצו השלטון התורכי, עברה רבקה אבולעפיה עם ילדיה אל משפחתה בראשון לציון. בתום המלחמה (מלחמת העולם הראשונה) חזרו לביתם בתל אביב, אל המחסור ואל קשיי החיים. משנפטרה הובאה לקבורה באחוזה המשפחתית בבית הקברות "טרומפלדור" בתל אביב
עפ"י מידע חלקי המצוי בידינו, יתכן כי חלק מבני המשפחה נספו בשואה בפולין
צאצאים:
- רבקה [1875 – 1961] רעיית שלמה סלים אבולעפיה. יפו, תל אביב
- משה
- לאה […. – 1942]
- אברהם […. – 1915]
- דוד […. – 1942]
- שרה […. – 1942]
