יליד ירושלים, בנם של רבקה ובנימין ביינוש שף, שעלו לארץ מאוקראינה בשנת 1861.
המשפחה התיישבה בירושלים ועם רכישת האדמות בפתח תקוה נשלח לשם אחיו הבכור חיים משה סלור.
קורות חייו המסעירים מפורטים בערכים המובאים למטה בסעיף המקורות.
לכפר סבא הוא הגיע כרופא לא מוסמך וטיפל במתיישבים ובערביי הכפרים הסמוכים. היה מעורב בטיפול במגורשי תל אביב בגירוש של 1917. הבריטים דרשו ממנו תעודה של לימודי רפואה ולפיכך נסע שוב לאירופה להשלמה של לימודי הרפואה. הוא היה בן 51 כשחזר לספסל הלימודים.
צאצאים:
פטימה [נולדה 1899] – ביתו מנישואיו הראשונים במרוקו לאשה מוסלמית
בני אשתו השניה אסתר אטל דינוביץ, נישאו בשנת 1901, הילדים נולדו בפתח תקוה (אטל נפטרה בשנת 1914)
- בנימין [1902 – 1980] רעייתו רות, גרו בפריז
- משה [1907 – 1996] רעייתו בת שבע פכט
- יצחק [ 1909 -1963] רעייתו חיה דינה יעקבסון
בני שושנה סלור [1893- 1969] שושנה היתה אחיינית של אריה צבי, בתו של אחיו חנוך סלור
- אטל נפטרה בגיל 6 שבועות
- מנחם [1916 – 1987] רעייתו אביבה פוגל. חברי קיבוץ בית השיטה. ילדיהם חנוך, רחל ויפה
בני שושנה ( שושק'ה) סלור (בת אחיו הבכור חיים משה) שושנה היתה אלמנת המורה מרדכי גולדברג, אמא לשתי בנות, רחל ורבקה
- פדות [1921 – 2013] רעיית הרברט רותם חברי קיבוץ גבעת חיים איחוד
- אפרים [1923 – 2016] רעייתו שלומית זכרין. אפרים היה אגרונום ומומחה בגידול עצי פרי טרופיים
- יחיאל [1928 – 1946] נפל בליל פיצוץ הגשרים בגשר הזיו.
במשפחה מספרים כי פדות נולדה בשנת 1921 בזמן המאורעות. הפורעים הגיעו עד פאתי פ"ת ונסוגו, ושמה של התינוקת נקרא על שם אותה הצלה. פדות נסעה עם הוריה למרוקו, צבי עבד שם כרופא והציל שם אשה, שקראה לנכדתה פדות כשם בתו של הרופא. בזמן העליה הגדולה ממרוקו הגיעה אותה פדות ממרוקו ארצה, וכאן טענו ששמה אינו עברי, ורצו לעברת אותו…
