יצחק ליב טופורובסקי נולד ביקטרינוסלב, רוסיה. בן 16, בשנת התרל"ו, 1876, עזב את בית הוריו בדרכו לארץ דרך קושטא שבתורכיה, שם עבד כשוליה אצל נפח דודי נחושת. ממייסדי ראשון לציון, צעיר המתיישבים הראשונים על אדמות המושבה. איכר וחרש ברזל. כנפח של המושבה הצעירה, ביצע את עבודות הנפחות והמסגרות הראשונות. גם ערבים מהסביבה הביאו אליו את כלי עבודתם לתיקון ואת בהמות העבודה – לפרזול. עם הזמן נעשה מומחה לריפוי בהמות ולקניית בקר. כאשר נתקלו חופרי הבאר שבתחתית הגבעה במושבה, בשכבת סלע, התקין עבורם טופורובסקי מפסלת ברזל חזקה על המקדח ששלח הברון, מה שאיפשר את המשך החפירה. במשך תקופה מסוימת היה המכונן הראשי של המסגרייה שביקב. ביחד עם אחרים (אשר לוין ושמואל אוסטשינסקי) גאל קרקעות. ניגן בחצוצרה בתזמורת המושבה. הקים את הראינוע הראשון בארץ כשכל בני משפחתו מסייעים בהפעלתו. גולת הכותרת של פעולותיו הייתה מחרשת הברזל שהתקין. הייתה זו לראשונה בארץ מחרשה המותאמת לטיב הקרקע ולצורכי העבודה החקלאית בארץ, עשויה כולה ברזל ומאפשרת לחרוש בעזרת סוס אחד בלבד. גם המצאות נוספות היו לו, ביניהן "משחזה אוטומטית" להשחזת החרמשים. בית המלאכה שלו הפך להיות בית אולפנה לחרשי מתכת צעירים וביתו – מעין "בית עולים" פרטי שבו מצאו הבאים מקלט ראשון ועבודה. רבים גם הכתירו אותו כבורר בסכסוכיהם ואף מינוהו אפוטרופוס על יורשיהם ועל רכושם. נמנה עם מייסדי הכורמות בארץ.
לאחר שבנה את ביתו במושבה הביא יצחק לייב את הוריו ואחיו מרוסיה. אביו מיכל טופורובסקי [1910-1810] נולד ביקטרינוסלב, רוסיה. עלה לארץ בשנת התרמ"ב, 1882, ויחד עם בנו הבכור, יצחק ליב, נמנה עם מייסדי ראשון לציון ונחלתם משותפת. היה בן שבעים בבואו והאריך ימים עד לגיל 100. הזקן היחידי שהתיישב בראשון לציון בשנתה הראשונה. עם הקמת בית הכנסת התנדב להיות החזן, לעבור לפני התיבה, והתמיד בכך ארבע שנים. מיכל טופורובסקי נפטר בראשון לציון והובא לקבורה בבית הקברות הישן.
האם גיטל טופורובסקי [1909-1835] נולדה בקרמנצ'וג, רוסיה. בשנת התרמ"ב, 1882, עלתה לארץ עם משפחתה ויחד עם בנה הבכור, יצחק ליב, נמנית עם מייסדי ראשון לציון.
גם אחיו עלו עם ההורים לארץ אבל רק אחותו בילה פומיברובסקי נשארה במושבה. האח יעקב היגר לארה"ב בשנת 1899 אלטה הלכה בעקבותיו והאחות מאשה היגרה לפאריס.
יצחק לייב טופורובסקי נפטר בראשון לציון והובא לקבורה בבית הקברות הישן.
קריינה עטרה עלתה עם הוריה לירושלים לאחר הפרעות העיר הולדתה יליסבטגראד. לאחר הנישואין הגיעה מירושלים לראשון לציון וכאן הקימה את ביתה. אישה משכילה למעלה מהמקובל בימים ההם. קראה וכתבה באידיש. הייתה חתומה על עיתון כתוב אידיש ונהגה לקרוא באוזני חברותיה את החדשות. אדוקה בדתה ושומרת מצוות בקפדנות.
צאצאים:
- רחל לאה [1973-1887] אשת אברהם יוסף שניידר. היגרו לעיר פרת' באוסטרליה
- רבקה [1922-1892] אשת משה מירוני. היגרו לאוסטרליה
- זהבה [1968-1894] אשת יהודה פרוס מאנשי ארגון "השומר". גננת, מורה ופעילת ציבור. בני הזוג קבורים בתל חי עם חברי השומר
- חוה [1896-?] רעיית צבי הרי האוזדורף, היגרו למלבורן אוסטרליה בשנת 1920
- אהרון [1918-1898] נספה בשריפה בבית קולנוע בראשון לציון, קבור בהר הזיתים בירושלים
- מרים [1988-1901] אשת דוד כץ. ביתם היה בחצר טופורובסקי בראשון לציון
- אסתר [1903-?] אשת מאיר רוזנפלד, היגרו לאוסטרליה
- משה [1950-1906] רעייתו יהודית אזולאי. היה כורם ופרדסן בראשון לציון. נפטר מדקירת קוץ של לימון
- בת שבע [1996-1909] אשת שבתאי פרפרי
