אחיו של יהושע חנקין.
מנחם מנדל חנקין נולד בקרמנצ'וג, אוקראינה, (אביו, ממיסדי ראשון לציון). למד בחדרים ובבתי ספר רוסיים בקרמנצ'וק, בריאנסק וחארקוב. עלה לארץ בשנת התרמ"ד, 1884 בעקבות הוריו ועבד כפועל חקלאי בראשון לציון. משהוכרח אביו, תחת לחץ ראשי "חובבי ציון" מאודיסה, למכור את נחלתו בראשון לציון ולעזוב את המושבה, עקב עמדו בראש מרד האברים נגד פקידות הבארון בנימין רוטשילד , עזב גם הוא את המקום ובתרמ"ו, 1886 התנחל עם הבילויים בגדרה. השתתף ביסוד המושבה חדרה, עמד בגבורה להגן על המקום בפני התקפות הערבים, והיה מהנוטעים הראשונים בה. בגלל הקדחת הוכרח לעזוב את המקום ועבר להתגורר ביפו, אך את קשריו לא ניתק עם נחלתו ונטע בה כרם ואח"כ פרדס ומזמן לזמן בא לנהל את הנטיעה והעיבוד ועזר למתנחלים להתבסס במושבה. נבחר לחבר ועד העדה ביפו. שנים אחדות היה ממנהלי המוסד החינוכי "קרית ספר" ליתומי פרעות קישינוב, שיסד גיסו ישראל בלקינד. השתתף ביסוד חברת "פרדס" והיה במשך שנים חבר הנהלתה. בעת הגירוש הכללי מיפו ותל-אביב במלחמתה עולם הראשונה עבר לחיפה והיה חבר פעיל בוועד ההגירה לעזרת הפליטים והמגורשים. הגיש עזרה רבה למחתרת העברית "נילי" וכשנתגלה הקשר שלו אתם, נאסר גם הוא, סבל עינויים והובא כאסיר לדמשק, לכלא של בית-הדין הצבאי, אך שום הודאה לא יכלו החוקרים הטורקיים להוציא מפיו. מששוחרר המשיך גם בדמשק בהגשת עזרה לפליטים ולאסירים מדיניים יהודים מהארץ. אחרי תבוסת הטורקים חזר לתל-אביב והשתתף בחיי הצבור והחברה של הישוב הגדל והולך. היה חבר משפט השלום העברי, השתתף ב-1924 ביסוד בנק אשראי ומ-1927 היה חבר הנהלתו. משנפטר הובא לקבורה בראשון-לציון.
ד"ר סוניה אלכסנדרה בלקינד נולדה בעיירה להויסק, פלך מינסק, רוסיה הלבנה. קיבלה חינוך עברי וכללי. למדה בגימנסיה רוסית. עם סיום לימודיה בשנת התרמ"ז, 1887, עלתה לארץ עם הוריה והתיישבה עמם בראשון לציון. משנגזרה על בני משפחתה (משפחת בלקינד) גזרת הגירוש, בשל מרידתם בפקידות הברון, עברה אתם לגדרה, שם עסקה בחקלאות. בשנת התרמ"ט, 1889, כאשר ייסד אחיה, ישראל בלקינד, את בית הספר העברי ביפו, עברה עם הוריה לשם וכיהנה בבית הספר כמורה לצרפתית. אולם, כשנוכחה לדעת שחסרים שירותי רפואה ושהמצב הסניטרי קשה, החליטה ללמוד רפואה. בשנת התרנ"ח, 1898, יצאה לג'נבה, שווייץ, שם למדה והוסמכה כד"ר לרפואה. בתקופת לימודיה הייתה פעילה בחוג הסטודנטים הציוניים. בהמשך, עברה השתלמות בצרפת ובשנת התרס"ו, 1906, חזרה לארץ וכרופאה הראשונה בארץ ישראל, החלה לעבוד בבית החולים היהודי ביפו. מאוחר יותר פתחה מרפאה פרטית ורבים מהפונים אליה נמנו עם קהל המוסלמים והנוצרים. משנוסדה הגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב, נבחרה לכהן כרופאה הראשונה של בית הספר וכחברה במועצת המורים שלו. כמו כן, נמנתה עם ראשוני המייסדים של ארגון הרופאים הר"י והייתה פעילה בו. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כשרופאי תל-אביב ויפו גויסו לשירות הצבא או גורשו מהארץ בשל נתינותם "האויבת", הוטל על ד"ר אלכסנדרה חנקין (בלקינד) כל העול של הטיפול בחולי יפו ותל-אביב. מאוחר יותר, יחד עם כל תושבי תל-אביב שגורשו, נאלצה גם היא לעזוב את העיר והמשיכה את עבודתה בשומרון, בגליל ובמחוז חיפה. בסתיו 1917, כשהתגלתה מחתרת ניל"י, נאסרה באשמת שיתוף פעולה עם המחתרת ונשלחה לדמשק כדי לעמוד למשפט. משזוכתה ושוחררה, חזרה לתל-אביב ובנתה שם את ביתה בן שתי הקומות בתוך ים החולות (רחוב אלנבי מאוחר יותר). בבית זה חייתה ועבדה עד סוף ימיה. במשך שנים אחדות ניהלה את העבודה הרפואית בבית ההבראה "שלוה" שבתל-אביב מייסודה של אחותה אולגה חנקין. ד"ר אלכסנדרה חנקין (בלקינד) נבחרה לחברת כבוד של ההסתדרות הרפואית העברית בארץ ישראל ובעודה בחיים, הפקידה סכום כסף נכבד לשתי מטרות: (א) להקמת בית מנוחה בראשון לציון עבור רופאים שהזדקנו; (ב) לבניית חלק מ"בית הרופא" בתל-אביב. הפתיחה החגיגית של "בית הרופא ע"ש ד"ר אלכסנדרה בלקינד" בראשון לציון נערכה בתמוז תשכ"ג, 1963. משנפטרה, הובאה לקבורה בבית הקברות הישן בראשון לציון.
