קורובקוב בנימין ודבורה

ילדות וחינוך
בנימין קורובקוב נולד בשנת תרמ"א (1881) בעיר מסטיסלב שבפלך מוהילוב, רוסיה, לאביו הלל ולאמו לאה בת אהרן אלינסון. אביו היה מראשוני חובבי ציון, פעיל ציוני נלהב וציר בקונגרס הציוני הראשון. לאחר שנים רבות ללא בנים נדר שאם ייוולד לו בן – יקדישו לארץ ישראל. את נדרו קיים: כשהיה בנימין בן שבע, הביאו לארץ ישראל והשאירו ביפו אצל משפחה יהודית, בעוד הוא חוזר לרוסיה.

נעוריו בארץ ישראל
לאחר תקופה בה הופקר הילד, נאסף לבית משפחת סמורוטניק מחדרה וגדל עמם ברמלה, שם למד בחדר. בהגיעו לגיל שלוש עשרה הביאה אותו אמו לבית הספר החקלאי "מקוה ישראל", שם הצטיין בלימודיו ונחשב לתלמיד מבריק. הנהלת בית הספר ביקשה לשלוח אותו להשתלמות בצרפת, אך אביו התנגד – מחשש שיתרחק מארץ ישראל, שאליה יועד מלידתו.

חלוץ בבאר טוביה
בשנת תרס"ב (1902) הגיע לבאר טוביה (קוסטינה) והיה בין הראשונים במושבה. נודע כאיכר חרוץ ומתקדם שהכניס חידושים ושכלולים במשקו. בשנת תרס"ה (1905) נישא לדבורה בת ר’ יחזקאל לוין, ממייסדי עקרון. יחד הקימו משק לדוגמה, שהתבלט בסדרו ובפריחתו.

פטירה ומורשת
בתוך שנותיו המעטות בארץ הותיר בנימין רושם עז כאדם מסור לעבודת האדמה ולרעיון התחייה הלאומית. בשנת תרס"ט (1909) חלה בדלקת ריאות, ובשל היעדר טיפול רפואי בבאר טוביה או בגדרה, הועבר לבית החולים בירושלים, שם נפטר בכ"ו בניסן תרס"ט ונקבר בעיר.
הותיר אחריו את רעייתו דבורה, שני ילדים קטנים וילדה שלישית שנולדה לאחר מותו.

אמו עלתה לארץ עם שלש בנותיה אחר מותו. נפטרה בירושלים בתרס"ד (1904). אחיותיו: רבקה (עובדת בחקלאות), אסתר ביהם (רופאת-שיניים בירושלים), בלהה (רופאה בשכונת בורוכוב).

דבורה קורובקוב

ילדות וחינוך
דבורה קורובקוב נולדה במושבה עקרון בי"ג בניסן תרמ"ז (1887), לאביה יחזקאל, ממייסדי המושבה, ולאמה זלטה-לאה לבית לוין. למדה אצל שניים ממורי הארץ הראשונים – יהודה גור (גרזובסקי) ואריה הורביץ – שסיפקו לה השכלה עברית וערכים ציוניים.

חיים בבאר טוביה
בט"ו באלול תרס"ה (1905) נישאה לבנימין קורובקוב, ממייסדי באר טוביה, ועברה עמו למושבה. דבורה נודעה כאשת חיל, חרוצה ומסורה, שניהלה בית חם ומסודר ומשק חקלאי משגשג. ביתם שימש מקום מפגש לאורחים ולחברי היישוב, ונודע באווירה התרבותית והעברית שאפיינה אותו.

אלמנות והתמודדות
בשנת תרס"ט (1909) פקדה אותה טרגדיה קשה – מות בעלה מדלקת ריאות, והיא נותרה אלמנה צעירה עם שני ילדים קטנים והריון נוסף. למרות הקושי העצום, לא נשברה: המשיכה לנהל את המשק לבדה, שכללה אותו, גידלה את ילדיה ברוח עבודה ואמונה, ושמרה על מעמד המשפחה כמוקד תרבות וערכים עבריים בבאר טוביה.

מאורעות תרפ"ט ועזיבת באר טוביה
במאורעות תרפ"ט (1929), כשפורעים תקפו את באר טוביה והעלו באש את רוב בתי המושבה, היה ביתה בין האחרונים שנותרו עומדים. דבורה נשארה בו עד הרגע האחרון יחד עם מגיני המקום. לאחר חורבן היישוב וחוסר תקווה לעזרה, נאלצה לעזוב את המושבה ואת המשק שבנתה בעמל רב, ועברה להתגורר ברחובות.

צאצאים:

• מנחם ציון […… – 1981] רעייתו זהבה. שם המשפחה שונה להראלי
• מרים [1906 – 2002] רעיית צדוק מלר (עקרון)
• ימימה [1909 – …..] רעיית מרדכי וולטשר (נהלל).