אליהו גודאל (1841 – 1932), יליד אנגליה ובן למשפחת רבנים מיוחסת, זכה בצעירותו לחינוך תורני וכללי מקיף והקים עסק מכולת מצליח בלונדון. בשנת 1868, בעקבות עליית אמו ואחותו, חיסל את עסקיו ועלה לירושלים, שם נישא לטויבה, בתו של החוקר הנודע הרב יעקב הלוי ספיר. גודאל בלט בירושלים כאיש יוזמה עצמאי ונועז; הוא סירב לאמץ את הלבוש המסורתי של היישוב הישן וקידם אופנה אירופית, קרא תיגר על האיסור שהוטל על יהודים לעבור ברחוב כנסיית הקבר, והפך לדמות מפתח בהרחבת העיר אל מחוץ לחומות. בין היתר, היה ממקימי השכונות מאה שערים, בית ישראל ושער הפינה, תוך שהוא מוביל מודלים חברתיים של תשלומים נוחים לרוכשי דירות מעוטי אמצעים.
פרק ההתיישבות בפתח תקווה
מתוך חזון עמוק להחיות את העם והארץ דרך עבודת אדמה, הצטרף גודאל לחבורת "שבת אחים" של מייסדי פתח תקווה ולקח חלק פעיל בהקמת היישוב הראשוני על גדות נהר הירקון. תרומתו למושבה הצעירה הייתה ייחודית והפגינה תעוזה יוצאת דופן: הוא הצטייד ברובה שקיבל מהקונסול הבריטי והתנדב לשמור על המקום. מדי שבוע היה נוהג לבדו בכרכרתו מירושלים לפתח תקווה כדי להביא אספקת מזון למתיישבים. בעשותו כן, הפך גודאל סמל ל"יהודי החדש" – דמות שאינה יראה לפסוע לבדה בדרכי הארץ ואינה ניתנת להפחדה.
השיא של פעילותו במושבה הגיע בקיץ 1881 (תרמ"א). כאשר אחרוני המתיישבים נאלצו לעזוב את המקום בשל תנאי המחיה הקשים והקדחת, גודאל סירב לנטוש ונשאר לבדו בשטח כדי להגן על הרכוש והיבול. הוא אף נאלץ להשתמש בנשקו כדי להדוף אפנדים וסרסורים ערבים שניסו לגזול את התבואה במרמה. רק לאחר שהבטיח את העברת היבול לסוחרים מורשים מטעם הוועד הירושלמי, חזר לירושלים ערב ראש השנה.
בהמשך חייו, בעקבות מחלת אשתו, לא יכול היה לשוב לכפר. הוא פנה ליזמות תעשייתית בירושלים (הקמת בתי חרושת לסבון ולערק), שכלל את שירותי הציבור והשמירה במאה שערים, ושרד את תלאות מלחמת העולם הראשונה כנתין בריטי. בעת זקנתו התמסר ללימוד וכתיבה, עד לפטירתו בירושלים.
צאצאים:
- אברהם אליעזר יעקב [1888 – 1957] רעייתו שושנה רוז ליברכט
- אלקה זלדה […… – 1966]
