דב ימיני (תרכ"ו, 1866 – תרצ"ט, 1939) היה ממייסדי פתח־תקוה ומראשי העדה הדתית במושבה, חקלאי, עסקן ציבור, נדבן, ואיש חסד.
נולד בזבלודובה הסמוכה לביאליסטוק, לאביו ר' בנימין נטע ליפשיץ, נצר למשפחת ברוידה הנודעת, שמוצאה בצאצאי המהר"ל מפראג. קיבל חינוך תורני מסורתי. בשנת תרמ"ב (1882) עלה לארץ ישראל עם דודו ר' אריה נוסבוים, עסקן בתנועת חובבי ציון. תחילה התיישב בפתח־תקוה, שהתה אז בכפר יהודיה בשל מגפת הקדחת, ולאחר מכן בירושלים. משנת תרמ"ז 1887 קבע את מושבו הקבוע בפתח־תקוה.
היה מראשוני המתיישבים שעסקו בעבודת האדמה בפועל: נטע פרדסים, כרמים, עצי שקדים ועסק בניסיונות חקלאיים שונים, ובהם גם גידול כותנה. השתתף בנטיעת אחד הפרדסים הראשונים עם משה מקלב, ניהל את היקב של אגודת "כורמי התקווה" ופעל לשיווק היין לחו"ל. היה שותף בגאולת קרקעות נוספות להרחבת המושבה, ובהן אדמות "גאולה".
במשך שנים רבות היה חבר ועד המושבה והמועצה המקומית, השתתף בעריכת ספר האחוזה וניהל אותו. במלחמת העולם הראשונה, כדי להגן על מסמכי המושבה, הסתיר את ספר האחוזה ביקב והשיבו לאחר סיום המלחמה. ויתר מרצון על החסות הרוסית ובחר בנתינות טורקית – דבר לא שגרתי באותם ימים – ואף שינה את שם משפחתו מליפשיץ לשם עברי: "ימיני". כתוצאה מכך נרשמו קרקעות רבות על שמו, אותן העביר לבעליהן האמיתיים לאחר המלחמה.
נודע כשומר מסורת תקיף, שהתנגד ל"חידושים מהפכניים", אך יחד עם זאת היה איש חסד שדאג לחלוצים ולעניים ללא הבחנה. סייע בהגנה על כפר סבא, השתתף בייסוד בית הכנסת הגדול "בית יעקב", ארגן מטבח לפועלים וייסד את חברת "לינת הצדק". תמך במוסדות חסד, בבתי הספר הדתיים "נצח ישראל" ו"שארית ישראל", בישיבה הגדולה, ובחברה קדישא.
ביתו היה פתוח לאורחים ולחולים, כולל לאדמו"רים חסידיים, אף שהיה משתייך לזרם המתנגדים. פעל רבות לעזרת חיילים יהודים בצבא הטורקי ולתמיכה במגורשי יפו ותל אביב בתקופת המלחמה.
נפטר בירושלים בא' באב תרצ"ט (1939), קברו בהר הזיתים. נחשב לעמוד תווך של היישוב הדתי והחקלאי בפתח־תקוה.
רעיותו: נישא לחיה רחל בת גילו בשנת 1887, והיא אמם של צאצאיו, נפטרה בשנת 1909. נישא בשנית לפרומה זקס, אשר אחרי מותו נישאה למר זוננפלד.
צאצאים:
- בנימין נטע [1888 – 1948] רעייתו שושנה ליפקיס
- חיים שלמה [1893 – 1961] רעייתו שייטל פולק
- ישראל מיכאל [1897 – 1975] רעייתו יונה דינוביץ
- שרה ברכה [….. – …..] רעיית משה לייב שחור
