מראשוני המתיישבים בחדרה. עלה מריגה והתיישב בשנת תרנ"א 1891. היה מעל גיל 60 כשהגיע לחדרה. בלטביה הוא היה סוחר אמיד וחשב להמשיך במסחרו בארץ ישראל, אבל המציאות לא התאימה. בימים הראשונים של חדרה שימש כשוחט עופות, עד שהגיע שלמה לוין והחליף אותו.
סלוצקין בנה את הצריף הראשון מחוץ לחאן. בית המשפחה היה מקום התאספות ל"אינטילגנציה" של חדרה. בני המשפחה סבלו מאד מהקדחת והם עברו ליפו, שם פגשו את קרוב המשפחה אריה לייב סלוצקין.
אליהו סלוצקין נפטר ביפו בשנת 1900 ורעייתו דבורה נפטרה בשנת 1901. שניהם נקברו בבית העלמין היהודי של יפו.
על מצבתו נכתב:
- איש חסיד שומר מצוה
- למד תורה לשמה כל ימיו
- ירא אלוהים ועשה תמיד כמצוה
- הוא היה ממייסדי חדרה המושבה
- ויכין נחלת שדה וכרם לבניו
- ר' אליהו בן ביניש ז"ל סלוצקין
- נולד בפעטרוביץ ב' ניסן ה'תק"ץ
- נפטר ביפו י"ז ניסן ה'תר"ס
- ת.נ.צ.ב.ה
על שמו רחוב בשכונת בית אליעזר בחדרה.
צאצאים:
- זלמן [1860-
- רחל [1861 –
- גולדה [1871-
- מרגלית [1873
- משה [1883 –
- אולגה [….. – ….. ] רעיית יצחק פרנק, ממשפחות מייסדי תל אביב, עזהו את הארץ בשנת 1912 לג'נבה ומשם לארה"ב
יצחק פרנק עלה מרוסיה בשנות ה-80 של המאה ה-19. הוא היה מוזיקאי וניגן בתזמורת הראשונה בארץ ב-1894. הוא היה גם סוחר עצים והיה שותף להפקת המחזה "שולמית" מאת אברהם גולדפדן, שהועלה ב-1894 בבית החרושת של ליאון שטיין. בהצגה שיחקה אולגה סלוצקין מחדרה. יצחק נשא לאשה את אולגה שנחשבה ל"פרימדונה של היישוב". שניהם ניגנו ואף ילדיהם ניגנו בפסנתר ובכינור. בשנת 1912 מכרו את ביתם לחייקל שיף וירדו מן הארץ לז'נבה בשל רמת החינוך הירודה בארץ, לדבריהם, ועקבותיהם נעלמו. במבנה שהיה ביתם ממוקם מוזיאון הרצלילינבלום. [ויקיפדיה]
