משה דוד שו"ב [1854–1938] היה שליחה של "חבורה יישוב ארץ-ישראל על ידי עבודת אדמה" מהעיר מוינשט ברומניה; הוא רכש בשם האגודה את האדמות עבור ראש פינה, והיה ממייסדי המושבה, וכן המושבות יסוד המעלה ומשמר הירדן.
דוד שו"ב [ינקוביץ] נולד למשפחה מאנשי חסידות בוהוש במוינשט, רומניה, ב-1854.
עד גיל 18 התחנך בבית מדרש, ואחרי שהתחתן התמחה במקצוע השחיטה, שבו עסק במוינשט.
כבר ב-1875 ניסה, יחד עם שני ידידיו, דוד בוקששתר וזידל ארדני, לעלות לארץ ישראל. הם קיבלו את ברכת הדרך מר' יצחק מבוהוש ונסעו לבולגריה, להשתדל בפני הפאשה העות'מאני שימליץ לממשל הטורקי לאפשר להם לקבל אדמות בארץ ישראל. ואולם, בעצתו של הפאשה הם נמנעו מלהגיש בקשתם בשל הנסיבות הפוליטיות באותה תקופה: המלחמה שעמדה לפרוץ באותה עת בין טורקיה לרוסיה.
בקיץ 1881 ייסד דוד שוב ברומניה את "חבורה יישוב ארץ-ישראל על ידי עבודת אדמה". לשם כך הוא ביקש תמיכה מארגון כי"ח בפריז ומארגונים יהודיים נוספים (כמו כי"ח בלונדון) אך לא זכה למענה מהם. לאחר שארגן כ-30 משפחות שהסכימו לעלות לארץ, קיבל על עצמו להיות נציגם ויצא בי"ט בכסלו ה'תרמ"ב (1882) לקושטא בדרכו להכנת התשתית ההתיישבותית בארץ ישראל. בקושטא הוא נפגש עם החכם באשי ר' משה הלוי, וביקש את עזרתו בהשגת אישור מטעם הממשל הטורקי. הלוי ארגן פגישה בביתו יחד עם רופאו של הסולטאן, השר אליאס. הלה הציע לדוד שוב שלא לפנות בבקשה רשמית, אלא פשוט לעלות ולקנות בכספו אדמות בארץ. השר אליאס הבטיח מצדו לשכנע את הסולטאן לוותר על המסים בשנים הראשונות להתיישבותם בארץ.
בכ"ט בטבת תרמ"ב (1882) הגיע דוד שוב לבית דודו הרב יוסף אריה הכהן בצפת, והחל מייד לחפש באזור אדמות לקנייה.
בהמשך הוא שלח מכתב לאגודתו ברומניה בו ביקש אישור לקניית האדמה. חברי האגודה שלחו את דוד בוקששתר, שהיה בקיא בעבודת האדמה כדי לבדוק את ההצעה. דוד שו"ב ובוקששתר סיירו גם באזור ירושלים, בשפלה ובאזורים אחרים, ולבסוף החליטו על רכישת אדמות גיא אוני ליד צפת; הקנייה בוצעה בכ"ח באב תרמ"ב .(1882)
לאחר הקנייה נאספה קבוצה של 44 משפחות, בהן: עשרים ושתיים מן העיר מוינשט (בהן אחותו ובעלה, מרדכי ברנשטיין), עשר מהן מברלאד, שמונה מגאלאץ ומשפחה אחת מפוקשאן – בסה"כ 228 נפשות.
דוד שוב הנהיג את המתיישבים שנשארו עמו בראש פינה, ועבד גם הוא בעבודת אדמה
בשנת 1886 מונה על ידי הברון רוטשילד לשמש כמנהל בית הספר של המושבה, ובה הנהיג לראשונה שיטת לימוד חדשה שנקראה "עברית בעברית". על הקשיים שבהנחת שיטה זו כתב דוד שוב בספרו כך
הייתי הראשון בגליל העליון, שהתחיל ללמד בבית הספר על פי השיטה של עברית בעברית. נקל להבין עד כמה קשתה עלי העבודה אז, עת שחסרו גם הספרים האלמנטרים, והוכרחתי לסדר בעצמי את שיעורי הלימודים בכתב. בכלל לא הייתה עוד השיטה הזאת מפותחת למדי כדי ללמד על פיה את הילדים ששפתם הייתה שפת הז'רגונית. [יידיש] נלחמתי בכל מאמצי כוחי בכל המפריעים, הן צד הלימודים עצמם והן מצד האבות, אשר התנגדו לשיטה זו שלא הורגלו בה, וגם השפה לא ידעו. היו כאלה אשר לעגו לי, ומילאו פיהם צחוק. מעניין: כאשר הצעתי לפני בן-שמעון מנהל המושבה שיכתוב לפריז ויבקש תקציב לקניית ספרים נחוצים, הביט בי המנהל בתמיהה ויאמר לי: כיצד? האם בשביל ספרי לימוד בעברית יש צורך לכתוב לפריז? האין בצפת סידורי תפילה וחומשים? וכאשר ביארתי לו כי לא לספרים כאלה אני מתכוון אלא נחוצים לי ספרי דקדוק, דברי הימים וכדומה, השתומם עוד יותר וישאל בתמימות: האם באמת יש ספרים כאלה בשפה העברית? נתתי לו רשימת הספרים הנחוצים והוא שלח אותם למר שייד בפריז וזה שלח אותם למוציא ספרים בפרנקפורט ואחרי זמן קצר הגיעו הספרים.
בשנת 1891 עבר לנהל את המושבה החדשה, משמר הירדן, ואף יצא לאירופה כדי לאסוף עבורה תרומות.
לאחר שובו מונה על ידי פקידות הברון לנהל את המושבה עין זיתים.
בשנת 1896 נסע לברלין כדי לנהל תערוכה ארץ-ישראלית שהוצגה בתערוכת התעשייה בברלין. כשיצא לאור ספרו של הרצל, "מדינת היהודים", נסע לבקרו בווינה, ומאז נקשרה ביניהם ידידות אמיצה והוא היה ממלוויו בעת ביקורו בארץ ישראל בסתיו 1898.
לאחר שובו מברלין ניסה להקים טחנת קמח בצפת, אולם נכשל בניסיונו זה ושקע בחובות. על מנת לפרוע חובותיו החליט לנסוע לארצות הברית, שבה עסק בעידוד עלייה לארץ ובה הקים מוסדות חינוך: גן ילדים בעיר ניו יורק ותלמוד תורה בעיר הרטפורד, ובהם הנהיג את שיטת הלימוד שפיתח, עברית בעברית.
בשנת 1908 חזר לארץ והיה למזכיר המושבה זכרון יעקב. אחר כך עבר לירושלים ולימד עברית בבית הספר של כי"ח. בין השנים 1920–1928 ניהל את בית היתומים "עזרת הגליל".
בכ' באדר ה'תרצ"ח (1938) נפטר דוד שוב בירושלים והובא לקבורה בראש פינה.
דוד שוב העיד בספרי זיכרונותיו כי את חיבתו לארץ ישראל ואת משיכתו לרעיון יישוב הארץ הוא שאב מדודו, ר' יוסף אריה הכהן, אשר עלה לארץ כבר בשנת 1863, והתיישב בחיפה ולאחר מכן בצפת; וכן מספריו של ר' צבי הירש קלישר, וממאמריו של דוד גורדון שהתפרסמו בעיתון "המגיד". ספריו מהווים מקור חשוב להכרת היישוב היהודי בגליל בימיו.
הרחוב הראשי בראש פינה נושא את שמו.
