מקוב בתיה (אברהם מקוב)

אברהם נשאר ברוסיה לא עלה ארצה

בתיה מקוב הייתה סוחרת מצליחה ברוסיה. בשנת תר"ן (1890), במסגרת מסע עסקים, ביקרה בוורשה ושמעה על ייסוד חברת "מנוחה ונחלה", שבין מטרותיה היו גם רכישת אדמות בארץ ישראל. כאשר הבינה ש "חובבי ציון" מעודדים עלייה לארץ ישראל ובניינה, ולאחר שחזרה לביתה, דנה עם בעלה אברהם בהחלטתה לחסל את העסקים שניהלה בעיירה ולעלות לארץ ישראל. דעתו של בעלה לא הייתה נוחה מכוונותיה, ואילו היא, על דעת עצמה, קמה ועשתה מעשה. היא נסעה שוב לוורשה, קנתה על שמה חלקת אדמה בת 240 דונם באמצעות "מנוחה ונחלה" ורשמה אותה על שמה בלבד. כשחזרה לביתה החלה לחסל בזריזות את עסקיה.

בעלה, שכל ימיו לא התערב בעסקיה, התעורר, הקים את כל קרוביו וידידיו נגד אשתו וגם הזמין אותה לדין תורה לפני הרב. שם טען כי דעתה נטרפה ודרש למנות עליה אפוטרופסים. היא פנתה אל הרב ואמרה: "לפי דין ישראל, אישה שנטרפה דעתה עליה, בעלה פטור ממנה בלי גט, ובכן, בעלי פטור ממני, וממילא גם אני ממנו…".

זמן קצר לאחר מכן נסעה לארץ ישראל עם חלק מבניה ובנותיה. בתיה מקוב ובעלה לא התפייסו, ואברהם נפטר ברוסיה.

בתיה מקוב הגיעה לרחובות בימיה הראשונים של המושבה. היא השתייכה ליחידים , השתתפה באסיפה הכללית הראשונה, המייסדת, בי"ט בכסלו, תרנ"א (סוף 1890). באסיפה השמיעה את דבריה ואף השתתפה בבחירת הוועד הראשון למושבה, אך כאישה לא יכולה הייתה להיבחר כחברת ועד. עם זאת, הייתה המבוגרת והמנוסה מכולם ותמיד התייעצו בה והתחשבו בדעותיה.

בתיה הסוחרת הפכה למהנדסת ולקבלנית בניין. בעזרת ילדיה בנתה כבשן לשרפת הסיד והשגיחה על העבודה בו, על המשקל ועל ההובלה. היא תכננה את הבית ופיקחה על בנייתו – על רכישת חומרי הבניין ועל בעלי המקצוע שעסקו במלאכה.

בחילוקי הדעות במושבה בין אלה שחפצו לבקש מן הברון רוטשילד כי יקבל את ענבי רחובות ביקב ראשון לציון, לבין אלה אשר שאפו ליתר עצמאות ולייסוד העסק על אחריות מסחרית ולא על חסד ותמיכה – בחילוקי דעות אלה הייתה דעתה של בתיה מקוב כדעתם של שואפי העצמאות, אך שעה זו לא התקבלה על דעת הרוב.

בתיה מקוב עשתה חיל בכרם הענבים הנודע שלה ובכל עבודות המשק – בחצר, ברפת ובלול. היא הקימה את התנור הראשון במושבה לאפיית לחם והעמידה אותו לרשות הציבור. בכל יום אפתה בו אישה אחרת, לפי התור, את לחמה. אפיית הלחם בימים ההם נמשכה מצאת השמש ועד חצות הלילה מפאת חומרי ההסקה הגרועים שעמדו לרשות המתיישבים. ביתה היה מן הבתים האמידים במושבה, אף כי גם היא ידעה תקופות של מחסור וקשיים כלכליים.

על אף היותה אשת עסקים ובעלת נכסים הייתה בעלת גישה סוציאליסטית והציעה לוועד המושבה שיחלקו אדמות לבני הפועלים. הצעתה התקבלה. שטח שהיה שייך לה נמסר למשפחה של פועלים.

לאורך כל השנים מאז עלתה לארץ ישראל לא נסעה לבקר את קרוביה שנותרו באירופה. את חלק מבניה הנשואים שנשארו שם הביאה לארץ, וזכתה להקים ביישוב את אחד מבתי האב הגדול והענף בארץ, המונה עשרות רבות של נפשות.

כמו כן, הכינה בכתב יד (באידיש) תכנית ותקנות להקמת מוסד כעין "קופת חולים" לבני המושבה והפועלים. כתב היד נמצא בידי נכדה העו"ד חגי מקוב (בן בנה מרדכי מקוב ז"ל) בתל-אביב. את נחלתה חילקה בין ילדיה – 50 דונם לכל אחד.

רבים כינו אותה "האם מרחובות". היא נפטרה בשנת 1911, בהיותה בת 71.

לסיפור המורחב על בתיה מקוב – כאן