קופלמן אברהם ופייגה-ביילה

ילדות ולימודים

אברהם קופלמן נולד בשנת 1823 (תקפ"ג) בעיירה ואסילישוק שברוסיה הלבנה, סמוך לעיר-הישיבה וולוז'ין. אביו היה ירוחם. הוא למד בחדרים ובישיבת וולוז'ין, ספג חינוך תורני עמוק וכבר בגיל צעיר נודע כשקדן ובעל שאיפות רוחניות. בן 17 נשא לאישה את שרה רבה לבית אנקשטין מסלונים. לאחר שהתאלמן נישא לפיגה בילה בת ראובן מירסקי, ובהמשך, לאחר פטירתה, נשא את איטה בת יעקב מרוזינוי. הוא התיישב בסלונים ועסק במסחר יערות, אך בלבו בערה תשוקה לעלות לארץ-ישראל.

הכמיהה לארץ והצעד הראשון

עוד בימי לימודיו חלם להשתקע בארץ, אך חיי הפרנסה עיכבו אותו. למרות זאת פעל בהדרגה למימוש חזונו: בשנת תרל"א שלח את בנו הבכור אשר ללמוד בירושלים, ובהמשך שלח גם את בניו יעקב ומנדל. הידיעה על רכישת אדמות להרחבת המושבה פתח תקווה הציתה בו תקווה מחודשת. באמצעות הרי"מ פינס רכש נחלה, ובשנת תרמ"א עלה ארצה והחל לעבד את אדמתו בהתלהבות, אף שחסר ניסיון חקלאי.

קשיי ההתיישבות והשליחות לליטא

קופלמן נשא באומץ את תלאות הראשונים: קדחת, בדידות, מחסור רפואי והתקפות שכנים עוינים. כאשר נאלצו המייסדים לעזוב בשנת השמיטה תרמ"ב, עבר לירושלים ועסק בייצור לבנים ורעפים באזור מוצא, בעבודת כפיים מלאה מסירות. בהמשך נשלח לליטא כדי לגייס מתיישבים חדשים. בכריזמה ובהומור תיאר בהתלהבות את יופייה של הארץ ולעיתים אף הגזים, וכך משך את "הביאליסטוקאים" להצטרף למפעל.

מנהיג קהילתי ואיש רוח

כאשר המתיישבים התמודדו עם מציאות קשה, הסביר להם בחיוך כי ארץ-ישראל נקנית בייסורים – ובלעדיהם לא הייתה קמה המושבה. בהמשך חי כאחד האיכרים, השתתף בהגנת המושבה ופעל למען בניית מוסדות ציבור, חינוך וגמילות חסדים. הוא עמד באומץ מול פקידות הברון בנימין רוטשילד למען זכויות האיכרים.

אריכות ימים ומורשת

קופלמן האריך ימים עד גיל 101, שמר על חוש ההומור שלו וזכה לראות דורות המשך רבים. נפטר בפתח תקוה בכ"ד בשבט תרפ"ד, והותיר מורשת של אמונה, חלוציות ואהבת הארץ.

צאצאים:

מאשתו הראשונה : אשר, יעקב .

מאשתו השניה: חיה לאה אשת קלמן מקס, מנדל, שרה דבורה אשת נתן פישלזון מירושלים (אמריקה), יצחק (אמריקה), אסתר רבקה אשת שלום סמיט (אם צפורה אשת אליעזר בבלי), צירה מלכה (ז"ל).

מאשתו השלישית: קילה בשה אשת יצחק ברקוביץ, הניך .