קלמן שלמה קנטור הגיע לזכרון יעקב מקובנה, כתלמיד בית הספר החקלאי "ארבייטע שוללע" יחד עם בנו אליהו. קלמן היה החניך המבוגר [בן 40] ובנו אליהו בגילם של החניכים האחרים.
קלמן שלמה הירבה לתאר את הנעשה במושבה במכתביו לחבריו ובני משפחתו שפורסמו בעיתון "המליץ": (סמסונוב עמ' 152)
במכתב מיום ט"ז אדר תרמ"ח (28.2.1888) תיאר באריכות רבה את הנעשה בביה"ס החקלאי: "מספר הצעירים עדיין לא נמלא, זה בא וזה שב, אנשים שונים נקבצו ובאו ובהם רבים אשר מעולם לא ראו עבודה ולא חפצו לדעתה, נשר ,דג וסרטן נהגו יחד בעגלה אחת…." אך בהמשך מכתבו הוא מספר על השיפור שחל בבית הספר לאחר שנשלחו אליו צעירים פועלים "משאר הקולוניות". (סמסונוב, עמ' 149-147).
במכתב אחר תאר באריכות את בואו של ד"ר גולדברג למושבה (סמסונוב, עמ' 152).
גם אשתו, רחל, העלתה במכתבה לגיסתה מיום א' תמוז תר"ן, 14.2.1890, את המצב ההולך ומשתפר בזכרון יעקב. גם מכתב זה פורסם בעיתון "המליץ", (סמסונוב, עמ' 203-204 ).
לאחר סיום לימודיו בבית הספר החקלאי הועסק שלמה קלמן כמודד לחלקות שניתנו לבוגרי בית הספר שהתיישבו בבת שלמה, בשפיה ובזכרון יעקב ובכך הצטרף לצוות פקידות הבארון.
אליהו שימש כיו"ר אגודת השומרים והכבאים שנקראה בשם "מכבים ונוטרי מנוחת המושבה זכרון יעקב", שהוקמה במושבה בשנת תרנ"ו לאחר שפרצה דליקה ביקב. כמו כן הצטרף גם הוא לצוות פקידות הברון ועסק במדידת וסלילת כבישים . מאוחר יותר היה בין צוות מנהלי בית החרושת לזכוכית בטנטורה (סמסונוב עמ' 189, 216, 447 , 236-237) .
על שלמה זלמן קנטור נאמר: "האיש אשר קינא לשם עמו ותעודתו….בטרם הגיע לאחרית דרכו לוקח מעם משפחתו …" על מצבתו נרשם: "צדיק באמונתו יחיה, עם יגווע לא תסור תומתו ממנו" .
צאצאים:
- אליהו [1957-1870] רעייתו פנינה פרל לבית הרשקוביץ [1952-1876]
- צילה זלדה (Cécile) [1971-1876] רעיית אברהם גוטמן (נישאו בירושלים 1895) נפטרה בפריז
- דוד [1878-?]
