יהושע חנקין (1864–1945) היה מהדמויות המרכזיות בתולדות ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. פעל במשך עשרות שנים כגואל אדמות לאום ורכש בשם מוסדות ציוניים ובשם עצמו קרקעות רבות ברחבי הארץ, שעליהן קמו עשרות יישובים יהודיים. נודע בתושייתו, בכישורי המו"מ שפיתח מול בעלי קרקעות ערביים ובאמונתו בציונות ובחשיבות רכישת קרקע להתבססות יהודית בארץ. חנקין, שפעל מחוץ לממסד הפוליטי המרכזי, הפך לאחר מותו לסמל למפעל ההתיישבות
ראשית חייו
יהושע חנקין נולד בשנת 1864 בעיירה קומיונקה שבפלך חרסון, בדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה), למשפחה ציונית בעלת זיקה עמוקה לארץ ישראל. אביו, יוסף חנקין, היה פעיל בתנועת חובבי ציון ומראשוני העלייה הראשונה. בשנת 1882 עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה במושבה ראשון לציון, שנוסדה באותה שנה.
בראשון לציון חווה חנקין הצעיר מקרוב את אתגרי ההתיישבות היהודית בארץ – מאבקי הקיום, חיכוכים עם השלטון העות'מאני, ומתח בין המתיישבים לבין פקידי הברון רוטשילד. ההתנסות הזו עיצבה את השקפת עולמו, שביקשה לשחרר את ההתיישבות מהתלות הכלכלית והאידיאולוגית ב"חסות" חיצונית, ולטפח עצמאות עברית.
בשנת 1887 עברה המשפחה להתגורר בגדרה, שם המשיך חנקין לעסוק בהוראה, אך הקדיש את עיקר מרצו ללימוד השפה הערבית ולהכרת המבנה החברתי, הכלכלי והמשפטי של האוכלוסייה הערבית בארץ. קשריו עם שייח'ים מקומיים, סוחרים ובעלי קרקעות, ויכולתו לנהל משא ומתן בשפתם, הקנו לו יתרון משמעותי כבר בראשית דרכו הציבורית. בגדרה התגבשה תפיסתו כי עתיד ההתיישבות היהודית תלוי בגאולת קרקעות רחבת היקף, ולא בהקמת מושבות מבודדות בלבד.
בתקופה זו התברר לו כי הוא ניחן בכישורים הנדרשים לשם רכישת קרקעות בארץ: תושייה, רגישות בין-תרבותית, הבנה משפטית של המערכת העות'מאנית ויכולת ליצירת אמון. בכך נסללה דרכו להפוך ל"גואל אדמות הלאום".
פועלו בגאולת הקרקע
חנקין החל בפעולתו הציבורית בגיל צעיר. כבר בשנת 1890 רכש עבור אגודת חובבי ציון קרקעות בעמק יזרעאל, ומאז הפך לגואל הקרקעות המרכזי של התנועה הציונית בארץ ישראל. הוא ניהל את רכישת הקרקעות של המושבות רחובות, חדרה, קריית ענבים, כפר סבא, ראשון לציון, גדרה, עפולה, בית שאן ועוד רבות.
בפעולתו, הצליח חנקין ליצור קשרים עמוקים עם סוחרי קרקעות ובעלי אדמות ערביים, למרות התנגדות גוברת מצד חלק מהערבים להתיישבות יהודית. פעמים רבות ניהל משא ומתן מורכב תחת איומים או לחץ שלטוני עות'מאני, ואף הבריח מסמכים חיוניים תחת בגדיו.
בין הישגיו הבולטים: רכישת עמק יזרעאל כולו עבור הקרן הקיימת לישראל ב-1920, ורכישת אזור בית שאן במקביל. קרקעות אלו אפשרו את הקמתן של עשרות יישובים יהודיים, וביססו את הרעיון של רצף טריטוריאלי יהודי בארץ.
גישתו האידיאולוגית והמעשית
חנקין לא ראה את עצמו כפוליטיקאי או כהוגה דעות, אך גישתו נבעה מתפיסת עולם מעשית ופוליטית כאחת. הוא האמין שגאולת הקרקע היא המעשה הציוני הראשון במעלה, וכי בלעדיה – לא תתאפשר תחייה לאומית יהודית. עם זאת, התנגד לעקרונות הסוציאליסטיים של התנועה הקיבוצית, וראה בעבודה עברית ערך חשוב אך לא בלעדי.
גישתו לא הייתה נטולת ביקורת. חלק מראשי היישוב ביקרו את סגנונו העצמאי ולעיתים האימפרוביזטורי. הוא עצמו התלונן על הקושי בקבלת תקציבים מההנהלה הציונית, והתאכזב מאי-הכרת הממסד בתרומתו.
שנותיו האחרונות ומותו
בשנותיו האחרונות המשיך חנקין לנהל מגעים לרכישת קרקעות נוספות, אך מצבו הבריאותי הידרדר. הוא הלך לעולמו ב-1945, ונקבר לצד רעייתו אולגה במערה החצובה על גבעה במעין חרוד, המשקיפה על עמק יזרעאל – סמל למפעל חייו.
על שמו המושב כפר יהושע
********
אולגה (עלקה חיינה) חנקין
1852–1943
אולגה חנקין, לבית בלקינד, הייתה מילדת, סופרת עברית, פעילה ציונית ובת למשפחת בלקינד, ממייסדות תנועת ביל"ו. רעייתו ושותפתו של יהושע חנקין – גואל הקרקעות.
ראשית חייה
נולדה בעיירה לאהייסק שבפלך מינסק, רוסיה (כיום בבלארוס), בי"ז בטבת תרי"ב (1852), לאביה מאיר בלקינד, מראשוני המחנכים העבריים ברוסיה. קיבלה חינוך עברי מקיף שכלל תנ"ך, משנה ותלמוד, והשלימה את לימודיה ברוסית ובהשכלה כללית. בגיל 14 כבר עבדה בשירות הדואר, ולימים סיימה קורס למיילדות באוניברסיטת פטרבורג.
בפטרבורג הייתה פעילה בתנועת חיבת ציון, כתבה מאמרים בעברית בעיתון "המליץ" ותמכה בחברי תנועת ביל"ו. ביתה בעיר היה מוקד לתנועות ציוניות ולהשכלה עברית. ב-1882 עודדה את חלוצי ביל"ו במכתב ציבורי מרגש, וב-1886 עלתה בעצמה לארץ ישראל והצטרפה אל משפחתה בראשון לציון. נישאה ליהושע חנקין בשנת 1888.
בראשון לציון ובגדרה
בראשון לציון הייתה מעורבת באירועי "מרד האיכרים" נגד פקידי הברון רוטשילד. השתתפה במשלחת נשים אל הברונית רוטשילד, והשפעתה סייעה להפגת המתיחות. בעקבות המרד נאלצו משפחות בלקינד ופיינברג לעזוב את המושבה – מהלך שהתבצע בהשפעתה, למען טובת היישוב, והן עברו לגדרה.
חייה עם יהושע חנקין
ב-1888 נישאה ליהושע חנקין והייתה לשותפתו המרכזית בפעולות גאולת הקרקע. בזכות מקצועה כמילדת התקבלה בבתי ערבים נכבדים, והשפעתה האישית סייעה במשא ומתן לרכישת קרקעות ובגיוס כספים. במיוחד הייתה שותפה לגאולת הקרקעות בעמק יזרעאל בשנות ה-90 של המאה ה-19. כאשר נכשל הניסיון הראשון לרכישת העמק, פעלה להשבת כספי המשקיעים – מהלך שגרם לה ולבעלה לחיות מספר שנים במחסור.
השפעתה ניכרה גם במפעלים כלכליים נוספים, ביניהם גיוס המהנדס גדליהו וילבושביץ למיזם התעשייתי "עתיד" לשמן וסבון בשנת 1903.
שנות מלחמה ומפעל חסד
במהלך מלחמת העולם הראשונה, כאשר נאסר יהושע חנקין על ידי ג'מאל פחה כ"עסקן ציוני מסוכן", הצטרפה אליו לגלות בסיוואס, ובהמשך עברו לברוסה בסיוע דיפלומטי של הנרי מורגנטאו. לאחר המלחמה חזרו לתל אביב, שם המשיכה לתרום לפעילות הציונית ולמפעלי צדקה. אחד מהם היה בית ההבראה "שלוה" למחוסרי אמצעים, שנקרא על שמה.
מותה והנצחתה
בשנותיה האחרונות חלתה והייתה מרותקת למיטתה. נפטרה בתל אביב בט"ו בניסן תש"ג (1943), והובאה לקבורה למחרת בהר הגלבוע, ליד עין חרוד, בקבר זוגי שחצבו עבורה ועבור בעלה – מקום הצופה אל עמק יזרעאל, סמלו של מפעל חייהם המשותף.
על שמה גבעת אולגה בחדרה
