דוד מאיר גוטמן (תקפ"ז, 1827 – תרנ"ד, 1893) היה מראשוני העולים ממערב-הונגריה, ממקימי פתח-תקוה ומהפעילים לקידום ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.
נולד במערב-הונגריה לר' טוביה גוטמן, ולמד ב"חדר" ובישיבה. לצד לימודיו הדתיים, רכש ניסיון במסחר. במלחמת השחרור ההונגרית (1848) התנדב לשירות צבאי, בו הפגין אומץ ונאמנות למסורת הדתית. לאחר מכן נישא והתיישב בעיר זאלהאגארסאג, שם ניהל עסק מצליח וזכה להוקרה בזכות נדיבותו ואומץ רוחו. היה מוהל ללא שכר, תמך בלומדי תורה ובמפעלי צדקה, ונטה אהדה ליישוב ארץ ישראל.
בתרכ"ח (1868) ייצג את החרדים בקונגרס היהודי בהונגריה, שחתר לאוטונומיה דתית נפרדת מהמגמות הרפורמיות. לאחר שקהילתו נטתה לרפורמה, החליט לעזוב. בשנת תרל"ו (1867) עלה לירושלים עם אשתו, עסק ברכישת קרקעות ובהקמת שכונות מחוץ לחומות, והיה חבר ועד שכונת "אבן ישראל". בשאיפתו להקים מושבה חקלאית, חבר לר' יואל משה סלומון ור' יהושע שטאמפר, ותמך ביסוד פתח-תקוה.
פעילותו נתקלה בהתנגדות חריפה מצד גורמים שמרניים בירושלים, ואף ספג איומים ואלימות, אך נודע באומץ לבו והמשיך בעשייתו. השתתף ברכישת אדמות בערבות יריחו למושבה שתוכננה, אך לאחר כישלון המהלך, סייע לרכישת הקרקע להקמת פתח-תקוה במישור הירקון, והיה מהראשונים שהתיישבו בה עם משפחתו.
גוטמן שימש כראש ועד המושבה בשנים 1878–1883 יחד עם יואל משה סלומון, ולבד בשנים 1883–1886.
גוטמן היה מעורב בהגנת המושבה, ניהל מגעים עם שלטונות האזור, תרם כספים לרכישת קרקעות, לניהול משפטים ולהחזקת היישוב, עד שנאלץ למכור את נכסיו בירושלים. היה פעיל בחובבי ציון ונבחר לוועד הפועל הארצישראלי. גם כאשר נקלע למצוקה כלכלית, עמד בכל חובותיו ונודע באמינותו ובנדיבותו.
בשנותיו האחרונות התגורר בכפר יהודיה ובירושלים, שם חי בדלות. נפטר ביפו ביום א' בטבת תרנ"ד (1893), והובא לקבורה בירושלים.
על מצבתו נכתב:
פ"נ
איש אמונים תם וישר ירא אלהים באמת הרבני
הנגיד מו"ה דוד מאיר בר' טובי' גוטמאנן
משאליעגערסעק במדינת הונגריה. כל ימיו נשא
ונתן באמונה, בשנת תרל"ו עלה לאה"ק ועסק
ביישובה בתור ממונה ובמסירות נפש ממש וזכה
שנבנו על ידו שתי עירות בישראל פתח תקווה ויהוד.
בן ששים ושבע שנים נפטר בשם טוב מבנים
ומבנות ביום ב' דר"ח טבת ש' תרנ"ד
תנצב"ה
צאצאים:
טוביה [1852 – 1858]
לאחר מות הבן בהונגריה היה הזוג חשוך ילדים.
