כפר סבא

צילום דניאל קפלן אוסף התצלומים הלאומי

בתחילה נוסדה כפר סבא כ"מושבת בת" של המושבה פתח תקווה. כ-7,000 דונם מאדמות כפר־סבא נרכשו ב-1892 על ידי קבוצת יזמים יהודים מפתח תקווה ובראשם יחיאל מיכל פינס וחתנו נח קרלינסקי. מטרתם הייתה להציע את האדמות למכירה ליהודים עשירים מהגולה; הרעיון היה לטעת מטעי שקדים בחלקות וכשהעצים יתנו פרי יעלו בעלי החלקות לארץ. למרות ניסיונות הפרסום דרך משרד שהוקם בפריז ובעיתונות היהודית של אותם ימים כדוגמת "המליץ", הקנייה התבררה כלא מוצלחת, שכן האדמות נמצאו במקום שומם, מוזנח ורחוק מכל יישוב יהודי. לאחר הכישלון רכש הברון רוטשילד את האדמות ב-1896, ובתחילת המאה ה-20 הן עברו לידי חברת יק"א שקיבלה מהברון את הטיפול במושבותיו. חברת יק"א ניסתה ללא הצלחה לגדל במקום יסמין לתעשיית הבשמים.

בתרס"ג (1903), הנחשבת כיום כשנת הקמת היישוב היהודי בכפר־סבא, מכרה החברה את מקצת האדמות לאנשי ירושלים ואת רובן לאיכרי פתח תקווה, כדי שיתיישבו בהן אנשי הדור השני – בני האיכרים. חלק מאדמות אלו נמכר לאחרים, בעיקר לעולים חדשים. המתיישבים הראשונים היו בני פתח־תקווה וחלוצי העלייה השנייה שעבדו באזור שישה ימים בשבוע ונהגו לחזור לפתח־תקווה לקראת השבת. הם התפרנסו מכרמי שקדים, גפנים וזיתים. 12 המתיישבים הראשונים של כפר סבא הם יצחק שיינפיין, דב סקיבין, נתן רפופורט, דב ויינברג, יוסף סוסנובסקי, יואל אוברוצקי, בן-ציון זטלר, יהושע וישני, אליעזר נלקין, חיים סוסנובסקי, ברוך פריבר ואברהם קמינסקי. ראש הוועד הראשון של כפר סבא היה עקיבא ליברכט – אחד ממתיישבי פתח תקווה שקנו את האדמות.

ב-1906 נחפרה הבאר ההיסטורית בעומק של 18 מטרים, הנמצאת כיום מאחורי בניין העירייה ("הח'אן"), ולצידה ניטעו שני עצי אקליפטוס על ידי יצחק שיינפיין. בין החלוצים שעבדו בכפר־סבא היו דוד בן-גוריון (אז דוד גרין) וברל כצנלסון.

בשנת 1908 אריה חיימוביץ' רכש קרקעות רבות באזור ועבר להתגורר ביישוב. השלטון העות'מאני סירב לתת רישיונות בנייה, ועל כן נאלצו המתיישבים הראשונים להתגורר בצריף. בהמשך, התגוררו המתיישבים בבניין מוארך בן קומה אחת שבגג הרעפים שלו נקבעו חלונות. הבניין המוארך שימש בעיקר כאורווה לבהמות אך היו בו גם שני חדרי מגורים (בניין הח'אן, כיום נמצאים בו משרדים של עיריית כפר־סבא). צורת יישוב ארעית זו נמשכה עד שנת 1912.

בשבת נחמו שנת תר"ע (1910), נתקל שומר ערבי שהועסק על ידי בעלי האדמות מפתח תקווה בקבוצה של גנבי שקדים מקלקיליה השכנה וירה בהם. כתוצאה מהירי נהרג אחד הגנבים. כתגובה פרצו עשרות ערבים זועמים לח'אן של כפר־סבא, הכו את יושביו היהודים, שברו ובזזו ציוד ולקחו בשבי שני שומרים יהודים, ראש השומרים אהרן אוסטרובסקי וחיים סוסנובסקי. תגבורת שהגיעה מפתח־תקווה אחרי כמה שעות ניהלה משא ומתן עם נכבדי קלקיליה, בעקבותיו שוחררו השניים ואף שולמו פיצויים בגין הנזקים לרכוש.

ההתקפה עוררה התרגשות בארץ ישראל ובעולם היהודי, והוחלט להפוך את כפר־סבא ליישוב קבע. הבתים הראשונים נבנו בסיוע הלוואה מחברת עזרה של יהודי גרמניה בתוואי שכיום הוא רחוב הרצל, שהוסוו אז כרפתות בשל היעדר היתרי בנייה. בניית הבתים הסתיימה ב-1913, והיא הוכרה כמושבה בפני עצמה.

[ויקיפדיה]

העמוד בבנייה