ישראל בלקינד (1861–1929) היה מחלוצי התחייה הלאומית, מנהיג ומייסד תנועת ביל"ו, איש חינוך, גאוגרף וסופר. בלקינד נמנה עם דמויות המפתח של העלייה הראשונה והיה מהוגי רעיון השיבה לציון.
ראשית חייו והקמת ביל"ו
בלקינד נולד בלאהויסק שבפלך מינסק, האימפריה הרוסית, לבית משכיל וציוני. אביו, מאיר בלקינד, ואמו שפרה חינכו את ילדיהם על ברכי העברית והתנ"ך. בעת לימודיו בגימנסיה במוהילב גילה רוח מנהיגות לאומית כאשר ארגן מרד פסיבי של תלמידים יהודים שנרדפו בשל שמירת חגי ישראל. בהמשך פנה ללימודים באוניברסיטת חארקוב.
בעקבות פרעות "הסופות בנגב" (1881), שהחריבו את אשליות השילוב של יהודי רוסיה, יזם בלקינד את הקמת אגודת דאבי"ו, ששמה שונה במהרה לביל"ו ("בית יעקב לכו ונלכה"). הוא נמנה עם מנהיגיה הבולטים של התנועה, נאבק מול צידוד בהגירה לארצות הברית, ובשנת 1882 עלה בראש קבוצת ביל"ויים לארץ ישראל.
פעילות ישובית ועימותים
עם הגעתם לארץ עבדו חברי ביל"ו כפועלים חקלאיים במקווה ישראל ולאחר מכן בראשון לציון. בלקינד בלט כמנהיג חברתי ותרבותי, אך תקיפותו ועמידותו על עצמאות הציבור העברי הובילו לעימותים חריפים עם פקידות הבארון רוטשילד. בעקבות מכתב מחאה ששיגר לבארון, הורחק מראשון לציון.
הוא היה מבין מייסדי גדרה, שירת כנציגה בוועד הפועל של "חובבי ציון", ולאחר מכן חזר לראשון לציון, שם השתתף במרד האיכרים נגד הפקיד אוסובצקי.
עשייה חינוכית ומחקר
לאחר הרחקתו המוחלטת מהמושבות, התמקם בלקינד בשדה החינוך וההוראה:
- חינוך עברי: יזם והקים ביפו ב-1889 בית ספר עברי פרטי – מהראשונים בארץ. בהמשך לימד בבית הספר של כי"ח בירושלים וניהל את בית הספר בראשון לציון.
- חקר הארץ: ערך סיורים מקיפים בכפרי הערבים משני עברי הירדן. הוא פיתח תיאוריה שלפיה מרבית ערביי ארץ ישראל הם מצאצאי הקהילה היהודית הקדומה, ופרסם את ממצאיו בספרו "ארץ-ישראל בזמן הזה".
- מפעל יתומי קישינב ו"קריית ספר": הגה את רעיון כפר הנוער החקלאי "קריית ספר". בעקבות פוגרום קישינב (1903) העלה ארצה עשרות יתומים וניהל עבורם מוסדות חינוך בשפיה ובבן שמן.
במהלך מלחמת העולם הראשונה שהה בארצות הברית, שם עסק בתעמולה ציונית ובתיעוד תולדות ההתיישבות. עם שובו לארץ ישראל המשיך במאמציו להקמת מוסדות ליתומים וייסד את הוצאת הספרים "המאיר", במסגרתה פרסם ספרי לימוד, מפות וחיבורים היסטוריים.
ישראל בלקינד נפטר בברלין בעת שהיה במסע להתרפאות ולגיוס משאבים, והובא לקבורה בבית העלמין בראשון לציון.
עכסה בלקינד, בתם היחידה של ישראל ודופינה (דובה) בלקינד לבית קריינין, נולדה ביפו בשנת 1905. ארכיאולוגית במקצועה, מתרגמת ומפענחת כתבי יד. את לימודיה החלה באוניברסיטה העברית בירושלים והמשיכה בפריז, שם עסקה בחקר אשור העתיקה ובחקר תרבות שומר העתיקה עוד יותר. עסקה בפענוח כתב היתדות עד אשר נאלצה להפסיק את עבודתה בשל מחלה. נפטרה בפריז, ערירית, לקראת סוף המאה העשרים. [יד יצחק בן צבי (ישראל נגלית לעין), אוסף תמר אשל לבית שוהם, באתר הספריה הלאומית]