ד"ר מנחם (מארק) שטיין נולד בביאליסטוק בשנת 1855 (ה' ניסן תרט"ו), לאביו דב. הוא קיבל חינוך עברי מסורתי בחדר, ובהמשך סיים גימנסיה ריאלית והתקבל בהצטיינות לפוליטכניקום במוסקבה. מעורבותו בתנועת החופש של הסטודנטים אילצה אותו להימלט מרוסיה, והוא המשיך את לימודיו באוניברסיטאות בגרמניה, שם הוסמך לרופא. לאחר פרעות "הסופות בנגב" הצטרף לתנועת ביל"ו, ובחורף תרמ"ג (1882–1883) עלה לארץ ישראל.
עם בואו הצטרף לחבריו הביל"ויים שגרו בבית אנטון איוב ועבד כפועל חקלאי במקוה ישראל בשכר זעום. כאשר נודע למנהל בית הספר כי הוא רופא מוסמך, הוצע לו לשמש כרופא המוסד. בתחילה סירב, מתוך רצון לעבוד את האדמה, אך לבסוף השתכנע כי תרומתו הרפואית חיונית יותר ליישוב המתהווה. הוא השתקע ביפו והתפרסם כרופא מסור ומיומן. בשנת תרמ"ד (1884) מונה לרופא המושבה ראשון לציון מטעם פקידות הברון, והיה רוכב על סוסו בין מושבות יהודה כדי להגיש עזרה רפואית לחולים.
שטיין השתתף בייסוד שכונת נוה צדק ביפו ובנה בה את ביתו. לבקשת הקהילה היהודית בחברון התמנה לרופא עירוני ממשלתי, אך לאחר שלוש שנים שב ליפו כדי לשרת את היישוב הגדל. הוא סייע לאחיו, המהנדס ליאון שטיין, להקים בית חרושת למכניקה בעיר.
ביפו הקדיש עצמו לריפוי חולים עניים, לעיתים אף מימן מכיסו תרופות ומזון. היה פעיל באגודות "בני ברית" ו"בני משה", ועמד בראשן. ביוזמתו נוסד בית החולים היהודי "שער ציון", והוא ניהל אותו במסירות, לצד עבודה פרטית ענפה. בתקופת המשבר שלאחר העלייה הגדולה פעל להצלת בריאות הנפגעים ולחינוך ילדיהם, ייסד בתי ספר עבריים, סניף של חברת כי"ח, ואף תרם להוצאת עיתון הילדים "עולם קטן". כן תמך בהוצאת מילונו הגדול של אליעזר בן-יהודה.
בהמשך שימש כרופא המושבה פתח־תקוה, שם מנע התפרצות כולרה הודות להסגר קפדני ואמצעי מניעה יעילים. בשובו ליפו סירב לעבור לתל אביב כדי להישאר סמוך למטופליו העניים.
במלחמת העולם הראשונה גויס כרופא צבאי בירושלים. שם נדבק בטיפוס הבהרות ונפטר ביום ט"ז ניסן תרע"ו (28.4.1916). ד"ר שטיין נודע כרופא מסור, כאיש ציבור וכחלוץ שתרומתו לבריאות ולחינוך ביישוב העברי הייתה רבת ערך.
צאצאים:
- ישראל [1885 – 1955] רעייתו דבורה, היה מהנדס ברמת גן
- רחל [1890 – 1967] רעיית נחמן גלמן (1883 – 1955), פרדסן בפתח תקוה
