אליהו אליעזרי (אליוביץ) נולד בשנת 1861 בעיירה רינה שעל נהר הפרוט, רומניה, לאביו אליעזר, בן למשפחת רבנים. בילדותו למד בחדר, בבית ספר עממי ובגימנסיה, וכצעיר עסק במסחר, תוך שהוא חווה את קשיי החיים של יהודי רומניה תחת עול הגלות.
בשנת תרמ"ב (1882), עם תחילת תנועת חיבת ציון, עלה לארץ ישראל עם קבוצת מייסדי זכרון יעקב. במשך שש שנים היה בין האיכרים הראשונים במושבה ונשא בעול הקשיים של ימי הראשית. הוא נמנה עם קבוצת ה"מורדים" – עשרים ושמונה איכרים שהתקוממו נגד שרירותו של הפקיד וורמסר, נציגו של הבארון רוטשילד. לאחר סכסוך ממושך, שכלל שלילת תמיכה והחרמה ציבורית, נאלצו לחתום על מכתב התנצלות, אך לבסוף סולק הפקיד מהמושבה והשלום הושב על כנו.
עקב קדחת קשה עזב את זכרון יעקב, ולאחר שהחלים בבית החולים היהודי ביפו, עבד כשנתיים בפתח תקווה בנטיעת פרדסים תחת הנהלת הרב אריה ליב פרומקין. אחר כך עבר לגליל, עבד בראש פינה ובתחנת הניסיונות של פקידות הבארון, ולאחר מכן ניהל במשך ארבע שנים את עבודות הנטיעה בעין זיתים מטעם אגודת "דורשי ציון". לאחר פירוק האגודה שב לראש פינה וניהל תחנת ניסיונות חקלאית על שטח של כ-150 דונם.
בשנת 1905, עם העברת המושבות לניהול יק"א, הוצע לו פיצוי כספי של 5,000 פרנק, אך הוא סירב לקבלו וביקש במקום זאת נחלה חקלאית. הפקידות הקצתה לו חלקת אדמה במטולה, אך מאחר שהאדמות חולקו לפיסות נפרדות, דרש לבצע חלוקה מחדש. לבסוף התקשר עם ארבעה איכרים נוספים לשותפות בעיבוד משותף של האדמות. השותפות נמשכה מספר שנים עד שהתפרקה.
בשנת 1918, עם הקמת קבוצת "השומר" בכפר גלעדי, העביר להם את חלקו באדמות, שכן ילדיו היו חברים בקבוצה, והוא עצמו הצטרף אליהם כעובד בגננות – וזכה לכינוי "הסבא של הקבוצה". באותה שנה שימש מורה דרך לצבא הבריטי עם כניסתו לגליל העליון, הודות להיכרותו העמוקה עם השטח.
צאצאים:
- מרדכי יגאל [1890 – 1979] רעייתו חיה מלמד [1886 – 1959] מראשוני השומר
- טובה פורטוגלי [1894 – 1965] רעיית מנדל פורטוגלי [1888 – 1917] ממייסדי ארגון השומר
- משה יגאל [1898 – 1982] רעיותיו דינה קפלן וריבה משל. איש כפר גלעדי
- בת עמי מלמד [1904 – 1975] רעיית שמואל גבעוני [1897 – 1927] ויוסף מלמד [1903 – 1993]
