ויתקין יוסף

יוסף ויתקין היה איש חינוך, מראשוני תנועת העבודה, חבר במפלגת הפועל הצעיר ודמות מפתח במעבר מהעלייה הראשונה לעלייה השנייה.

י"ב באב תרל"ו – ד' בשבט תרע"ב (1876–1912) ויתקין היה מחנך, הוגה דעות ציוני ואחד מראשוני הדוגלים בהתיישבות חקלאית של פועלים משכילים בארץ ישראל. נחשב לדמות מופת בחינוך העברי בראשית ההתיישבות החדשה ולממניחי היסודות הרעיוניים לעלייה השנייה.

ראשית חייו

ויתקין נולד בעיר מוהילב שבפלך מינסק, האימפריה הרוסית, לאביו שמעון, שוחט, דרשן ומחבר ספרי דרוש, ולאמו לאה. קיבל חינוך תורני מסורתי, ולצד זאת למד כתיבה עברית ורוסית, תנ"ך וידיעות כלליות בעזרת מורים פרטיים. בגיל 17 למד פנקסנות, ובשנה שלאחר מכן החל לעבוד במשרד מסחר בתבואות.

בשנות נעוריו הושפע מהרעיונות הסוציאליים והאינטלקטואליים שרווחו בקרב צעירי הדור המשכילים ברוסיה, ובשורת הקונגרס הציוני הראשון (1897) עוררה בו השראה לעזוב את עיסוקיו ולעלות לארץ ישראל.

פעילותו החינוכית בארץ ישראל

ויתקין עלה לארץ בשנת תרנ"ח (1898). עבד תחילה כפועל בראשון לציון, ולאחר מכן הוזמן על ידי אנשי גדרה לשמש מורה בבית הספר המקומי. למרות שלא רכש הכשרה פורמלית בהוראה, התמסר לתפקידו מתוך שליחות אידאולוגית עמוקה לחינוך הדור הצעיר. בהמשך לימד בראשון לציון, ניהל את בית הספר בכפר תבור (תרס"ד–תרס"ו), ולאחר מכן שב לראשון לציון.

ויתקין נודע כמורה אהוב ומעורר השראה. פעל לקידום חינוך איכותי ותבע תנאים מתקדמים עבור התלמידים והמורים. ארגן שיעורי ערב, מסיבות קריאה ופעילויות תרבות לנוער במושבות, והכשיר מורים צעירים שראו בו דמות מופת ומדריך.

השקפת עולמו ותרומתו הציונית

ויתקין התאכזב מהרוח החברתית במושבות החקלאיות הקיימות וראה בהן חסרות אידאלים חברתיים. הוא הדגיש את הצורך בהתיישבות של פועלים עבריים עצמאיים, משכילים ובעלי תודעה מוסרית ולאומית, אשר יעבדו את אדמת הלאום בעבודה עצמית.

ויתקין נחשב כחלוץ במחשבתו בשלושה דברים: "בעצם הקריאה לדור הפועלי הצעיר לעלות ולתקן את הקלקולים בארץ; בקריאה לכיבוש הקרקע בצד כיבוש העבודה; במחשבה שבראש ההתיישבות צריך לעמוד גוף לאומי, הקרן הקיימת". _{[לסקוב עמ' 123]}

מתוך תפיסה זו הצטרף למייסדי מפלגת "הפועל הצעיר" ונעשה לאחד מהוגי הדעות המרכזיים שלה. כתב מאמרים ופרסומים העוסקים בעבודה עברית, התיישבות וחינוך, ובאדר א' תרס"ה (1905) חיבר את "קול קורא אל צעירי ישראל אשר לבם לעמם ולציון" – מסמך אידאולוגי שנשלח לרוסיה, פורסם על ידי מנחם אוסישקין והשפיע רבות על צעירי יהדות רוסיה. קול קורא זה נחשב כגורם מדרבן לתחילת העלייה השנייה.

פטירתו והנצחתו

ויתקין חלה בסרטן. נסע לוינה לניתוח, אך שב לארץ כשהבין שמצבו קשה, מחשש שימות על אדמת נכר. יוסף ויתקין נפטר אחרי ייסורים גדולים בדירה הקטנה של אמו בתל אביב ביום ד' בשבט תרע"ב, 22 בינואר 1912, בגיל 35. נקבר בראשון לציון

לאחר מותו יצא לאור ספר לזכרו ובו מבחר מכתביו, בהוצאת תנועת "הפועל הצעיר" (יפו, תרע"ב). שמו הונצח ברחובות בערים שונות, ובמיוחד בהקמת כפר ויתקין בעמק חפר.