צוקרמן שלמה ורבקה

שלמה-זלמן צוקרמן (אבינועם) (תרכ"ז, 1867 – י"ט באייר תרפ"ז, 1927) היה ממייסדי מושבת הבילו"יים גדרה, פעיל ציוני ואיש ציבור בירושלים וביישוב העברי.

ראשית חייו והצטרפותו לביל"ו

צוקרמן נולד בסמרגון שבפלך וילנה (כיום בבלארוס) לאברהם-יצחק, מנהל עסקי יערות. הוא קיבל חינוך מסורתי ב"חדר" ובישיבה, ולאחר מכן פנה להשכלה כללית וסיים את הבית הספר הריאלי ברובנה. לאחר שירותו הצבאי נעצר לזמן קצר בחשד לפעילות סוציאליסטית. בעקבות הפרעות ביהודי אליסבטגרד התרחק ממהפכנים סוציאליסטים והצטרף לתנועת "חובבי ציון".

בעת שהותה במינסק הצטרף לאגודת "קיבוץ נדחי ישראל", ונבחר להיות אחד משלושת נציגיה שעלו לארץ ישראל והתקבלו לחבורת ביל"ו בסוף שנת 1883. כבר בדרכו לארץ בלט בחושו הביקורתי, כשכתב מכתבים לחבריו ברוסיה ובהם תיאר בגילוי לב את הקשיים הארגוניים, המחסור הכלכלי הקשה והסבל של חברי ביל"ו בארץ.

מייסד גדרה ופעיל במפעל ההתיישבות

לאחר עבודה חקלאית קשה בתנאים ירודים במקווה ישראל ובבית אנטון איוב, היה צוקרמן בין ארבעת העולים הראשונים שעלו לקרקע בגדרה בכ"ה בכסלו תרמ"ה (1884). עם עלייתו עיברת את שם משפחתו לאבינועם, ובשם זה נרשם הרישיון העות'מאני לבניית הבתים במושבה.

אבינועם היה מדמויות המפתח במושבה הצעירה. הוא קנה את הזכות לנטוע את הזמורות הראשונות בכרם הראשון של גדרה, ותרם את ההכנסות לקרן סיוע לחברי ביל"ו חולים. בהמשך שימש כמורה בהתנדבות לילדי המושבה והיה מחברי ועד בית הספר. הוא אף העלה רעיון חלוצי להקמת קרן ייעודית לגיוס צעירים יהודים למשטרה.

בששלת מאבקיו למען עצמאות האיכרים, נמנה לצד גיסו יהושע חנקין עם קבוצת המייסדים שמנהל מקווה ישראל, שמואל הירש, דרש את גירושם מהמושבה – גזירה שבוטלה בהמשך. הוא נישא לרבקה חנקין (אחותו של יהושע חנקין).

שנותיו האחרונות

בשנים תרס"ה–תרס"ו (1905–1906) יצא בשליחות לארצות הברית יחד עם דב אריאל-ליבוביץ, במטרה לפתוח שווקים חדשים ליינות מושבות הארץ. בשנותיו האחרונות סבל ממחלה קשה.

שלמה-זלמן אבינועם נפטר בשנת 1927 והובא לקבורה בגדרה.

רבקה צוקרמן (אבינועם)

רבקה צוקרמן (לבית חנקין) נולדה באוקראינה ב-1870. היא גדלה בבית ציוני-מסורתי, וב-1882 עלתה לארץ ישראל עם משפחתה, שהשתקעה בראשון לציון. אחיה הוא גואל האדמות יהושע חנקין.

בשנת 1887 נישאה לאיש ביל"ו, שלמה זלמן צוקרמן, ושנה לאחר מכן עברו לגדרה והיו מראשוני התושבים במושבה. רבקה התמודדה עם תנאי חיים קשים ביותר, עוני והעדר שירותי רפואה, תוך גילוי חוסן יוצא דופן.

כאשר יצא בעלה לשליחות בארצות הברית כדי לגייס תמיכה לתעשיית היין של המושבה, ניהלה את המשק בעצמה. גם לאחר חזרתו נאלצה להמשיך ולשאת בנטל לבדה, לאחר שבעלה חלה, רותק למיטתו עד לפטירתו ב-1923.

רבקה נודעה באומץ לבה ובתושייתה. מקרה מפורסם התרחש ב-1908, כאשר ערבים חמושים פשטו על המושבה בזמן שהגברים שהו בשדות. רבקה יצאה מול מנהיג הכנופיה, סטרה לו, חטפה את חרבו ושברה אותה על ברכה – מעשה שהפתיע את התוקפים והבריח אותם.

גם בזקנתה המשיכה לפקח על המשק המשפחתי, ובמידת הצורך צפתה בעבודות השדה באמצעות משקפת. תרומתה לחלוציות בארץ הונצחה בספר הזהב של קק"ל, וב-1946 זכתה להניח את אבן היסוד לשכונת הפועלים הראשונה בגדרה כנציגת אמהות המושבה.

צאצאים:

• יואב [1889 – 1958] רעייתו מינה ברגר
• נחמה [ 1891 – 1960] מהרשק / בן אורה
• יהודה לייב [1895 – 1958] רעיותיו אן ופאולה, אדריכל וקבלן בניה בקניה, אפריקה
• עשהאל [1898 – 1970] רעייתו יעל הנקין
• חיה [1898 – ? ] רעיית שאול קרבל איש ארגון "השומר"
• אברהם יצחק [1911 – 1962]