יהודה שאול

מרוכשי אדמות קולוניה – מוצא בטרם העלייה הראשונה

שאול יהודה נולד בשנת ת"ר (1840) בבגדאד, בן בכור לרבי שלמה בן יחזקאל יהודה – חסיד ונדיב, גיסו של הנגיד דוד ששון ממשפחת ששון המפורסמת שפעלה בבגדאד, הודו, שנחאי ואנגליה – ולאמו רימה (או ריינה), תלמידת חכמים בת למשפחת חכמים ותיקה בעיר עאנה, היא נהרדעא הקדומה.

בילדותו למד בחדרים ובישיבות בבגדאד, ובגיל 12 עלה לארץ ישראל עם משפחתו, במסע ארוך ומפרך על גבי גמלים דרך מדבר סוריה. עם הגיעם לירושלים, המשיך בלימודים בישיבות הספרדים שבעיר.

אביו, שחתר לקרב בין העדות ולמזג את שבטי ישראל לעם אחד, השיא את בנותיו ובניו לבני עדות שונות. שאול עצמו נשא לאשה תחילה את בתו של ר’ ישעיהו ברדקי, מראשי הפרושים האשכנזים בירושלים, ואחר שנפרד ממנה נשא את בתו של ר’ אליהו נבון – אחת הדמויות החשובות בעדה הספרדית בעיר.

בשנות ה-60 של המאה ה-19 (תר"כ–תרכ"ב), היה שאול מהראשונים שיצאו מהחומות במטרה לייסד התיישבות חקלאית יהודית מחוץ לירושלים. יחד עם גיסו ר’ יהושע ילין, השקיע מאמצים רבים ברכישת קרקע בכפר הערבי קולוניה, הלוא היא מוצא של ימינו. לשם רכישת הקרקע נדרש לשחד שייכים, מוכתרים, יורשים וסרסורים, אך בגלל נתינותו הבריטית לא יכול היה לרשום את הקרקע על שמו. הקונסול הבריטי בירושלים, ג’יימס פין, הדריך את המשפחה כיצד לרכוש את הקרקע בעקיפין, באמצעות שטר משכנתא בתנאים שלא אפשרו החזרת הקרקע לבעלים הקודמים.

במקום הקים שאול בית מגורים, ששימש לימים גם כבית כנסת ובית ספר, וכן אכסניה לעוברי דרכים בדרך ליפו, ונטע כרם ועצי פרי. התנגדות תקיפה מצד השייח' מוסטפא אבו-גוש – שליט הכפרים באזור – כמעט חיסלה את ההתיישבות, אך הקונסול החדש, מור, תיווך בין הצדדים. בעבור 20 רוטל סוכר ו-5 רוטלים קפה הושג "שלום", והעבודה במוצא התחדשה.

שאול התמסר למלאכה בכל ימות השבוע, ובלילות שבת היה חוזר לירושלים. בחורף אחד נתפס בגשם שוטף בדרכו הביתה, חלה בדלקת ריאות ונפטר כעבור זמן קצר, בגיל 24, ביום כ"ד בשבט תרכ"ד (1864).

מותו קטע באחת את ההתיישבות היהודית במוצא, אך עשרות שנים לאחר מכן, בשנת תרנ"ד (1894), עברה האדמה לידי לשכת "ירושלים" של ארגון "בני ברית", שהקימה שם את המושבה מוצא.

לשאול יהודה הייתה בת אחת, שמחה, מאשתו השנייה. היא נישאה לר' בנימין עידו, ובתם בכרה נישאה לבכור שמואל סידס.

סיפורו של שאול יהודה משקף את ראשית חזון ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל, עוד לפני העלייה הראשונה, ותרומתו החלוצית ניכרת בהתעוררות ההתיישבות מחוץ לחומות ירושלים ובתחילתה של מושבת מוצא.