נולד בגרודנה, רוסיה-פולין, בשנת תרל"ו (1876), לאביו יהושע צבי (סוחר בחמרי בנין, מחובבי ציון) ולאמו רחל. ר' יהושע צבי נתן לבניו חינוך מסורתי בחדרים ובישיבה, ועוד מילדותם שינן להם שהם לא יהיו חיילים לצאר הרוסי, אלא עובדי אדמה בארץ הקודש. כשהתעתד חתנו להגר לאמריקה, שידל אותו שיסע אתו לארץ-ישראל ושם יקנו אדמה ויכינו להם משק. אחרי חיפושים וטלטולים מצאו הזדמנות לקנות חלק מהשטח הנמצא כיום בתוך נס ציונה. הזקן השאיר את חתנו בארץ והוא חזר לגרודנה להמשיך עוד שנים אחדות במסחרו ולשלוח כסף לפיתוח המשק ואח"כ יבוא עם כל ביתו אל המנוחה ואל הנחלה. החתן מעל בשליחותו, מכר את הקרקע והודיע לחותנו שהפליג לאמריקה. הזקן בא בתרנ"ב (1892) עם שני בניו – שמואל וראובן יוסף וניסה להציל את נחלתו. הדבר לא עלה בידו, אך הבנים נשארו אזרחי הארץ ולא שרתו בצבא ניקולאי.
הנער ראובן יוסף (בן 16 היה אז) נתגלה כבן-חיל כבר בצעדיו הראשונים בארץ. [….] כשיצא לעבוד בהכשרת הקרקע לנטיעת כרמים ברחובות הוציא מתחת ידו תפוקה גדולה משל הפועלים המבוגרים ואף קיבל שכר יומי גדול משלהם (ששה גרשים במקום חמשה). אח"כ עבד בראשון לציון ולפי הוראות יהושע אוסובצקי, מנהל פקידות הבארון, נשלח עם אביו ואחיו לראש פנה.
ארבעה ימים נסעו בשיירה אל הגליל העליון, ברכיבה על חמורים. בגליל נתפסו על-ידי חיילים טורקיים כ"בלתי-לגליים", הובאו לכלא צפת ובהשתדלות מנומקת בשלמונים שוחררו. […..] בראש פינה התפרסם כגבור צעיר וכל בנות המקום העריצוהו, ואחת מהן נישאה לו בשנת תרנ"ד. זו היתה חיה בת אלתר שווארץ מצפת (מ"קדמוני" המתישבים ב"גי-אוני", הוא הכפר הערבי ג'עוני, עוד לפני בוא העולים מרומניה ומשבאו ב-1882 הצטרף אליהם להתישבות בראש פנה) היא היתה לו רעיה ועוזרת נאמנה כל ימיה, עד פטירתה בכפר תבור ביום תרפ"ה (12.1924 ), בעבודה בבית ובמשק, בנשיאת התלאות והסכנות בגבורת נפש ובחינוך ילדיה לאופי, לחובה ולמסירות.
הצטרף למיסדי המושבה מחנים, השקיע מכספו ויצא ראשון לעלות על האדמה, לעבדה ולשמרה.
משנכשל הנסיון במחנים ונתבשלה תבנית ההתישבות הוכרח לעזוב את המקום בלי כסף ובלי נחלה. יצא ב-1905 לנסות את מזלו באמריקה. אך כאיש האדמה והחופש לא יכול להסתגל לחיי עבדות לדולר ולאימת יום המחר, ובכלל לא יכול לחיות בארץ נכריה, ואחרי זמן קצר חזר ארצה.
באותו זמן יסדה פקידות יק"א (שנקראה אח"כ פיק"א) בכספי הבארון בנימין רוטשילד את המושבה מסחה, היא כפר תבור בגליל התחתון והציעה לו נחלה שם, ובאין ברירה הסכים והלך עם עוד שלשה אנשים לאדמה שנגאלה מחדש כתוספת להגדלת המושבה מסחה והיא אדמת הג'פטליק ואם אג'בל. [….] השטח הזה מרוחק למעלה מששה ק"מ מכפר תבור.
בכפר תבור עבד הוא ובניו בשקידה ופיתח את משקו בלי קבלת תמיכות ותקציבים מאת הפקידות. היה ברוב השנים חבר ועד המושבה ובשנים הקשות של מלחמת-עולם א' גם ראש הועד. בתפקידו זה נאסר בין יתר עסקני המושבות בעת שנתגלה הקשר של מחתרת "נילי" והשלטון הצבאי הטורקי חשד כל יהודי בבגידה ובריגול.
קודם לכן, בראשית המלחמה, גויס לצבא הטורקי ושרת בו בדרגת סרג'נט בגדוד שהשתתף בניסיון לכבוש את מעבר תעלת-סואץ ולגרש את הבריטים ממצרים. סמוך לפני ההתקפה בא לבקרו בנו משה, שהיה אז קצין בצבא הטורקי. לכבוד הביקור קיבל שחרור ליום-יומיים מהשרות. בינתיים נצטווה הגדוד להתקדם אל התעלה, וכשהגיע שעתו של האב-הסרג'נט לחזור לשרות הצטרף לשרידי הגדוד שנשארו בחיים ונסוג עמהם לאזור באר-שבע. בתקופה מאוחרת יותר בא בנו מרדכי, עזר לו "להיפרד" מהצבא והחזירו בעגלה לכפר תבור. אח"כ המשיך בקשריו עם השלטונות כנציג אחראי של הכפר והצליח לקיים עמהם יחסים טובים.
לעת זקנה נשאר גלמוד בכפר, כי רעיתו הלכה לעולמה וכל צאצאיו הסתדרו במקומות אחרים, ומשלא יכול עוד, בגלל מחלה וחולשה, להתקיים בכוחות עצמו, העביר אותו יגאל , בן-זקוניו, לקיבוץ גינוסר שהוא חבר בו. ואם כי יגאל עצמו חי מחוץ לקיבוץ, בתור אלוף בצבא ישראל, מוחזק שם הזקן בכבוד ובחיבה, מכין ספר זכרונות ומרבה לכתוב חרוזים ופזמונים, הנקראים בכל חגיגה ומסיבה של הקיבוץ.
בגלל זקנתו לא יכול להשתתף במלחמת שחרור המולדת בפועל, אך מפעם לפעם -הרגיש צורך לכתוב לבנו עצות לטובת הניצחון, והבן התחשב בהן במדת האפשרות. אחרי שהבן ניהל בהצלחה את כיבוש באר-שבע שלח לו האב מכתב דחוף אל מפקדתו, בו כתב, על סמך בקיאותו בשבילי הנגב מעת שרותו בצבא במלחמת-העולם א', שלמען בטחונה של באר-שבע הכרחי לכבוש גם את ביר-עסלוג'… ועל אותו מכתב רשם הבן המפקד אל קצין-המבצעים שלו: "מלא-נא את בקשת אבא…" והבקשה נתמלאה לשמחת כל ישראל.
צאצאים:
- משה אהרן (1972-1896) נולד בראש פינה. היה המנהל הכללי של רכבות ישראל
- מרדכי אריה אלון פייקוביץ (1975-1898) היה יו"ר המועצה המקומית בבנימינה
- צבי אלון פייקוביץ (1971-1900) היה חבר מועצת העיר נתניה, מוכתר נתניה ומנהל מחלקת הגנים והנטיעות של העיר
- אליאב (1965-1905) היה מנהל תחנת הרכבת בחיפה, תושבי קרית מוצקין
- דבורה (1973-1912) אשת פנחס הרשקוביץ
- יגאל אלון (1980-1918) היה מפקד הפלמ"ח, אלוף, ח"כ שר בממשלות ישראל