שלמה הכהן מילנר
נולד בראדוביץ, בוקובינה (אז אוסטריה), בשנת תקצ"ז (1837), לאביו יהודה. למד בחדרים ובישיבות, ואח"כ למד את מלאכת הטחינה, התקדם בד, עד שהגיע לדרגת מנהל טחנה גדולה של האציל בעל האחוזה בראדוביץ.
בתרמ"א הושפע מרעיון חיבת ציון ואמר לעלות ארצה, והוא אז כבר עמוס עול משפחה בת 10 נפשות. שנתים התנגדה אשתו, ובסוף נתקבלה עצת הרבי משטיפאנשט (במולדבה, משושלת רבי ישראל מריזין-סדיגורה), שיסע תחילה עם בנו בכורו, שכבר הגיע לגיל חובת הצבא, ואם ימצא בארץ-ישראל מקום פרנסה יקח שמה את בני ביתו.
באב תרמ"ג נסע עם בנו בכורו, נתקבל לאכר במושבה הר-טוב והחברה המיסדת הבטיחה לכל מתנחל קרקע, סידור משק ותמיכה לקיום עד ליבול. חזר לבדו, הביא את משפחתו ואת הצעיר יקותיאל סגל מקרובי אשתו, שנמלט מפנני חובת הגיוס, וביום ד' טבת תרמ"ד הגיעו ליפו, יצאו להר-טוב והתחילו לעבוד.
כשנודע לו, שהחברה המיסדת והתומכת היא מיסיונרית, ולמנהל מטעם החברה נודע שהוא שלח את נח בנו ללמוד בירושלים ולקבל חינוך יהודי אמתי, פרץ סכסוך ביניהם, והוא עזב את השדות הזרועים ועלה עם משפחתו בחוסר כל לירושלים.
כאן החל לעסוק במקצועו בקנה-מדה זעיר. קנה כמויות קטנות של חטים והנהיג בעיבודן את השכלולים שלא היו נהוגים בארץ לפניו : רחץ את החטים ויבש אותן על מחצלות, טחן אותן בטחנה ערבית (שעבדה בכח סוס אחד כסוי-עינים וטחנה ביום שלם שק אחד חטים), עשה נפות-יד מקלף שקנה מסופר-סת"ם והפריד בהן את הסולת מהקמח, ואשתו מכרה את התוצרת המעוטה ומזה התפרנסו בדוחק.
להמשך הקריאה כאן