נולד במושבה החקלאית היהודית דומברובני במחוז סורוקי כבסרביה, בחודש שבט תקצ"ח (1838), לאביו ר' נתנאל הכהן, יליד העיר מז'יבוז' שבפודוליה (עיר הבעש"ט), מצאצאי ר' צבי הירש, סופרו של הבעש"ט, מראשוני המתישבים החקלאיים שהושיב הצאר ניקולאי הראשון על הקרקע, איש בעל הדרת פנים ומופלג בתורה וביראת-שמים. התחנך בבית אביו בתורה והתמחה בחקלאות. היה במשך עשרות שנים מנהל אחוזות הגביר ר' אברהם גרינברג, ראש הועד האודיסאי של חובבי ציון אחרי פינסקר ולפני אוסישקין. באחרונה, משנת 1880 ניהל את האחוזה הגדולה פרפליץ, חי ברחבות ובאמידות וביתו היה פתוח לאורחים. חינך את בניו בתורה ובהשכלה כללית. (אחד המורים ששכר להם ללמדם מדעים בבית-האחוזה שבכפר היה המלומד יחיאל גרינפלד, שתרגם את תורת איינשטיין לעברית).
כשגדלו הבנים עלו ארצה להשתתף בפועל בעבודת התחיה, וכשנשלח הבכור, מרדכי , מטעם יהושע חנקין לבסרביה (כאחד השליחים ששלח אז לכל רחבי רוסיה למטרה זו) לרכוש קונים ומתנחלים באדמת רחובות, הביא אתו בשובו ארצה בתרנ"א את הוריו הקשישים ואת כל נפשות ביתם. בהחלה התישב ר' מרדכי בראשון לציון, אך בגלל לחצו של בלוך, פקיד הבאתן, שהכביד את ידו על האכרים והנהיג חומרות משונות בנוגע לאיכסון עולים חדשים, הוכרח לעזוב את המקום והתישב ב"עמק שושנים" (ואדי-חנין, אחד החלקים הראשונים שמהם הורכבה המושבה נס ציונה), במרתף בבנין היחיד שבחצר ראובן לרר, בחדר שאחד מקירותיו היה משותף לבית ולבריכת המים והיה טחוב תמיד. גם קרבת הבצות של נחל רובין השפיעה לרעה על הבריאות, והדלות שבישוב מתחיל וחסר עזרה ואמצעים היתה עשויה לדכדך את הנפש, וביחוד אחרי חיי רווחה בכפר שבבסרביה. אך מרוב חיבה לציון התחזק ר' מרדכי, נשא את היסורים בדומיה ובאומץ והתאמץ לבסס את קיומו לפי מיטב ידיעותיו ונסיונו בחקלאות. חלקת אדמה לנטיעת כרם קנה בנו בשבילו עוד לפני בואו ארצה, וכשבא ר' מרדכי הוסיף עוד שטחים על הכרם, וגם על משק הפלחה נתן את דעתו והשפיע על אברהם גרינברג מאודיסה ליפות את כוחו לקנות בשבילו 250 דונם אדמת פלחה לגידול חטים במושבה קוסטינה (באר טוביה). בקניות ובהשקעות להרחבת המשק ופיתוחו השקיע את כל הכסף שהביא אתו מחו"ל וגם בהתקשרויות עם חנקין על קנית קרקעות ב"תקופת טיומקין" הפסיד כסף רב. אך כל הפגעים הללו לא הפילו את רוחו, והוא המשיך באומץ לבנות את חייו בארץ ולהשרות מרוח ביתו הגדול שבגולה על ביתו הדל שב"עמק השושנים". בהתאמצות רבה הצליח להשיג רשיון מהממשלה הטורקית לבנות בית וליד הפרדס של ראובן לרר בנה בית גדול, משותף לארבע משפחות. גם כאן, כמו בפרפליץ, היה ביתו פתוח לאורחים והעולים החלוצים מבסרביה ופודוליה הלו מקבלים בו אוכל ולינה ועצה טובה ודברי עידוד. כן היה ביתו מרכז לחיים חברתיים במושבה המתהווה ובמוצאי שבתות היו המתיישבים הצעירים והזקנים מתאספים בו ומבלים את הערב בשירה ובנגינה ובריקודים. גם הערבים שיבחוהו בשל מדת הכנסת אורחים שנהג בהם בעין יפה, ובכלל כיבדוהו בשל מידותיו בקבלת כל אדם בסבר פנים יפות.
הוא נשא באומץ את כל הלבטים שהמושבה נתנסתה בהם: המשבר במשק הגפנים, עקירת הכרמים, נטיעת פרדסים תוך חוסר אמצעים וחיי צמצום וצער. אך זכה לראות את המושבה מתפתחת על אף הכל וצאצאיו מתערים ומשתרשים בה. נפטר ביום ט"ז אייר תרע"ד בנס-ציונה.
צאצאים: (עפ"י אתר My Heritage)
- פרץ הוכברג 1860 – 1894
- יענטע אשת אפרים יהודה קומרוב-Komaroff 1951-1863
- שמואל "סמי" הוכברג- 1869 – 1917
- צבי הכהן הוכברג hochberg -1951-1872
- לאה כץ katz 1917-1874
