רופאים חלוצים
נפתלי וייץ (שבט תרכ"ו, 1866 – ט' באדר א' תרצ"ח, 1935) היה רופא, עסקן ציוני ואיש ציבור בולט בישוב העברי בארץ ישראל.
ראשית חייו ופועלו בתפוצות
וייץ נולד באודיסה שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) למיכאל ורבקה. הוא קיבל חינוך יהודי וכללי, ובמהלך לימודיו בגימנסיה היה מתלמידיו של מ"ל לילינבלום והשתתף בייסוד אגודת "בני ציון" לצד יצחק אפשטיין. את לימודי הרפואה החל באוניברסיטת חארקוב והמשיך בפריז, שם הוסמך כרופא ועבד עד שנת 1898.
בתקופתו בפריז היה פעיל מרכזי בארגונים ציוניים ויהודיים: הוא השתתף בייסוד אגודת הסטודנטים היהודים הראשונה, כיהן בוועד אגודת "ישוב ארץ ישראל", והיה פעיל באגודת "נושאי נס ציונה" ובארגונים נוספים למען ההתיישבות בארץ. שם גם נשא לאישה את ד"ר חנה זלוטובסקי מוורשה.
רופא המושבות ופעילות ציבורית
בשנת 1898 נענה להצעת הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד ועלה לארץ ישראל כדי לשרת כרופא. לאחר שהות קצרה בירושלים מונה לרופא מטעם פקידות הברון במושבות הגליל העליון (מקום מושבו היה בראש פינה) ובהמשך עבר לזיכרון יעקב, כשהוא מעניק שירות רפואי נרחב ליישובים הסובבים. בתקופה זו נאבק במחלת המלריה והרבה לסייע לחולים.
וייץ נודע בעמדתו התקיפה להגנת האיכרים מפני עריצות הפקידות. כשנדרש לבקר רשימה של איכרים שהוצע לנשלם מנכסיהם בטענות של זיקנה, מחלה או "עצלות", דחה את הטענות בתוקף, יצא להגנתם וטען כי ה"עצלות" המיוחסת להם אינה אלא סירוב להחניף לפקידים. בזיכרון יעקב יזם את הקמתה של קופת מלווה, ובשנת 1903 השתתף בכנסייה הראשונה של ארגון הציבור העברי. כמו כן, נשלח מטעם יק"א לסייר בקפריסין כדי לבחון את היתכנות ההתיישבות בה.
פועלו בירושלים ובימי מלחמת העולם הראשונה
בשנת 1907 עבר לירושלים והלמידה כרופא פרטי. הוא נמנה עם מייסדי הגימנסיה העברית בירושלים (שם למדה בתו לאה) והיה מחברי הנהלתה, יזם את הקמת "בית העם", תמך בפועלים העבריים, ולמד חלק פעיל ב"מלחמת השפות" לביסוס החינוך העברי.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורש למצרים כנתין רוסי. באלכסנדריה פעל לסיוע לפליטים, והיה מהאישים המרכזיים שהובילו להקמת "גדוד נהגי הפרדות" (גדוד גאליפולי) והאסיפה המייסדת של הגדוד העברי לצד זאב ז'בוטינסקי ויוסף טרומפלדור.
לאחר הכיבוש הבריטי חזר לירושלים והיה פעיל בוועד הסיוע האמריקאי, בוועד הצירים ובארגון ועד העיר ליהודי ירושלים. בשנותיו האחרונות עבד כרופא בבית החולים "משגב לדך" וכיהן בהנהלת הסתדרות הרופאים ובמשפט הכבוד שלה. הוא הלך לעולמו בירושלים בשנת 1935.
מקור: תדהר כרך 3 עמ' 1182
קריאה מומלצת: פלג עטר, עצלים לא באו, סיפורם של נפתלי וחנה ווייץ: רופאים וחלוצים, הוצאת יד בן צבי, 2010
