גרוסברג דוב בער (ברל) ואיטה

ארץ מוצא: גליציה

עיר מוצא: הוסיאטין

שנת לידה: 1861

שנת פטירה: 1956

שנת עלייה: 1892, 1898

שנת התיישבות: 30.12.1898

עיסוק: תלמיד חכם

שם האשה: איטה לאה

שם נעורים: יוסליוביץ

שנת לידה: 1866

שנת פטירה: 1909

מספר ילדים: 7

יחיאל חיים, זאב וולוול, משה שכנא, לוי, צפורה, חנוך זונדל, נחמה

שיתוף ב:

דף הבית » אנשי המושבות » מחניים » גרוסברג דוב בער (ברל) ואיטה

דוב בער (ברל) גרוסברג -מעשרת המתיישבים הראשונים במחניים

דוב בער (קרי: בֶּר) ובכינוי: בעריל (קרי: ברל) בן הרב ירוחם פישל גרוסברג נולד בכ"ז בכסלו תרכ"ב (12.1861) בהוסיאטין שבמזרח גליציה (היום בדרום-מערב אוקראינה). הוא הסתופף בחצרו של רבי מרדכי שרגא פרידמן (צעיר בניו של רבי ישראל מרוז'ין), מייסד חסידות הוסיאטין, שעבר עם משפחתו וחסידיו להוסיאטין בתרכ"ה (1865), וגר בשכנותו. בגרודנה (נקראה גם גרודנו / הרודנה / הורדנה) שבליטא (היום במערב בלארוס, בקרבת הגבול עם פולין וליטא) הוא נשא לאישה את איטה בת פיא והרב אליהו יוסליוביץ, והיה חנווני.

בשנת תרנ"ב (1892) עלה בגפו לירושלים, התאכסן בבית הרב דיסקין והתברך ממנו באריכות ימים. בשנת תרנ"ה (1895) או תרנ"ו (1896) הוא חזר לגרודנה. בדרך נאסר באודיסה אך השתחרר בהשתדלות הרב דיסקין והמשיך לגרודנה. לאחר זמן (אולי בסוף תרנ"ז [1897]) הוא עזב את גרודנה ושהה זמן מה בסטניסלבוב (נקראה בעבר גם סטניסלב, סטניסלביב, היום איוואנו-פרנקיבסק, במערב אוקראינה) ובהשתדלות רב המקום הוא הצטרף לחבורת העולים למושבה מחניים, שאורגנה על ידי חברת 'אהבת ציון' בטארנוב, שנוסדה למטרה של "ייסוד מושבות בארץ הקודש".

במסמכי חברת 'אהבת ציון' נרשם ברל גרוסברג בן 36 כחנווני מהוסיאטין, והוא מופיע בין חמשת המתיישבים שהצטיינו ב"בהתפתחותם הגופנית החסונה". ברשימה אחרת (בספר של גרבר, עמ' 362) נרשם מקום מוצאו: סטניסלבוב, אולי מכיוון ששם הוא נרשם להתיישבות. את מכתביו לאחר עלייתו לארץ הוא שלח לחברת 'ארץ ישראל' בסטניסלבוב (להלן).

בפנקס הכיס שלו רשם דוב בער פרטים מדוייקים על מסלול העלייה לארץ. היציאה מסטניסלבוב הייתה בכ"ד במרחשון תרנ"ט (9.11.1898) וכעבור ארבעה ימים – בכ"ח במרחשון (13.11.1898) הם עזבו את טארנוב בדרכם לארץ ישראל. המתיישבים הגיעו לאלכסנדריה בו' בכסלו (20.11.1898), משם הפליגו ליפו, לחיפה ולביירות, חזרו לפורט סעיד, והגיעו ליפו בט' בטבת תרנ"ט (22.12.1898). בדרכו לראש פינה הוא התעכב בפתח תקוה ובזכרון יעקב והגיע לראש פינה בערב שבת ויחי, י"ז בטבת תרנ"ט (30.12.1898).

בתקופה הראשונה התגוררו מתיישבי מחניים בראש פינה ועבדו במחניים. בתקופה זאת שלח דוב בער שלושה מכתבים מראש פינה לחברת 'ארץ ישראל' בסטניסלבוב והם התפרסמו בעיתונות היהודית: האחד בעברית ושניים בפולנית, שהראשון מהם הוא תרגומו של המכתב בעברית. את מכתביו הוא חתם בשם הפרטי בעריל / Beril / Berl (שם זה מופיע גם בחותמת שעל ספריו). במכתבים אלה הוא כתב על שהותם בראש פינה ועבודתם כשכירים, על היחסים עם איכרי ראש פינה, על בניית הבית הראשון והתחלת העבודה החקלאית במחניים והביע גם את התפעלותו מהמקום ומהר חרמון המושלג.

להלן כמה קטעים מהמכתבים.

מכתבי ברל גרוסברג לחברת 'ארץ ישראל' בסטניסלבוב

בעיתון 'המגיד', שיצא לאור בקרקוב, מיום כ"ט בשבט תרנ"ט (9.2.1899), התפרסם מכתב בעברית, ובעיתון פשישלושץ' (=העתיד) (עיתון ציוני שיצא לאור בלבוב [=למברג]) התפרסם ביום 20 בפברואר 1899 (י' באדר תרנ"ט) מכתב בפולנית, ששפתו גבוהה, שהוא תרגומו של המכתב שהופיע ב'המגיד', עם תוספת. המכתבים נכתבו לחברת ארץ ישראל בסטניסלבוב.

המגיד, כ"ט בשבט תרנ"ט (9.2.1899), עמ' 5

החיים והשלום וכט"ס [וכל טוב סלה] להחברה הנכבדה חברת א"י [ארץ ישראל] בעיר סטאניסלא יע"א [יגן עליה אלקים].

ראש פינה. אחרי אשר הניח ה' לי מטלטולי הדרך, והביאני למחוז חפצי בשלום, באתי להשיב לכם תשואות חן חן ככל תגמולכם עלי […]

ימים אחדים עבדנו בתור שכירי יום, אך הכרחנו לשבות מעבודתנו מפני הגשמים. לע"ע [לעת עתה] לא נדע איפה נרעה איפה נרביץ, אם נשאר במשך ימי החרף בכאן או נעבוד אדמתנו אנו […] רשות לבנות בתי חומה טרם נתנה לנו, אך לפי ח[ו]קי תוגרמא [=תורכיה] מותר לבנות בתי עץ גם בלי רשיון, ע"כ [על כן] נבנה כעת בית גבול של עץ, עשרים אמות [=מטר] ארכו ושש רחבו, המדור התחתון בעבור הבהמות והעליה בעבורנו, ובו שני חדרים ארבע אמות כל אחד לבית התבשיל ולבית האוצר […] כמעט כל הקולוניסטים בכאן יביטו עלינו בעיני קנאה על אשר נלקחה מהם אדמת "מחנים" ונתנה לנו […]

וברצון כביר הננו מקוים לעשות חיל בעבודתנו הגדולה על אף כל הנחרים בנו, ואין לך דבר העומד בפני הרצון! דברי הכותב בהדרת כבוד ומשתחוה מרחוק.

בעריל גראסבערג

פשישלושץ' (Przyszłość), 20 בפברואר 1899 (י' באדר תרנ"ט), עמ' 72 (תרגום חופשי מפולנית)

[…] אני מעביר ברכות חמות לאחי ומאחל להם אריכות ימים. אני בטוח שמכתב זה לא יספק את הסקרנות שלכם לדעת את כל שנעשה בארץ האבות, ובעיקר הידיעות על החיילים הראשונים שלכם, שאתם מקווים שהם ממלאים את תקוותיכם עם כל נשמתם. אבל אל תשכחו שאי אפשר לכתוב את כל מה שאדם רואה ויודע, וגם יכול להיות שמה שבעיניכם הוא דבר חדש או נדיר אבל אצלי הוא דבר יומיומי ולא מיוחד. לכן אני מוסר לכם את כתובתי עם הבטחה לענות על כל שאלותיכם עד כמה שהדבר אפשרי.

מעומק הלב, ידידכם הטוב

בריל גרוסברג Beril Grossberg

פשישלושץ' (Przyszłość), 5 במאי 1899 (כ"ה באייר תרנ"ט), עמ' 111 (תרגום חופשי מפולנית)

ידיעות מהמושבה מחניים

מכתב שני של המתיישב ברל גרוסברג לארגון / חברת ארץ ישראל בסטניסלבוב

ראש פינה ג' בניסן [תרנ"ט (14.3.1899)]

חיים שלום ואושר לעולם לארגון / לחברה ארץ ישראל בסטניסלבוב.

[…] רק כמה שבועות עברו מהמכתב הראשון שלי אליכם וכל כך הרבה השתנה. אז לא ראינו עוד את האדמה שמיועדת לנו, רק שמענו עליה. עבדנו על קרקע זרה. כעת כבר עיבדנו וזרענו את החלקה שלנו ובזמן קרוב נחלק אותה לנטיעות. גידרנו חלקה די גדולה כדי לטעת בה זיתים ואת החלק השני ייעדנו לטבק, מכיוון שנטיעות אלו מצליחות פה הכי הרבה וגדלות בקלות. אבל אין למעשה ירק שאי אפשר לגדל פה […]

בקרתי ברוב המושבות בארצנו, ואני לא מגזים אם אומר שאף אחת אינה משתווה עם המרחב והאויר הטוב שלנו. לכן הוא נקרא מחניים, כי משלושה צדדים מקיפים את המושבה שלנו המושבות הישנות / הוותיקות – ראש פינה, משמר הירדן, ויסוד המעלה. מסביב לה [למושבה] מתרוממים הרים שנוגעים בשמים ולפניה מתרומם הר חרמון המכוסה תמיד בשלג. הר זה הוא במרחק של עשר שעות נסיעה מאתנו. מכיוון שהוא נוגע בקצהו בשמים ולמטה הוא נח על העננים, לכן נראה שהוא במרחק של מטרים אחדים מאתנו. המראה הזה מרהיב.

באמצע המושבה שלנו יש מעיין נובע שמימיו הכי טובים והכי בריאים, כך שלא יחסר לנו מים לא בקיץ ולא בחורף.

העבודה גורמת לנו אושר מוסרי ואנו מברכים ללא הפסקה את המטיבים אתנו ואת אחינו מארצות אחרות, שבלב שלם הם עוזרים לנו, שה' השוכן בציון ייתן להם כח ויעזור להם שברצון טוב נגמור את המעשה שהחלנו ונזכה לראות את ציון וירושלים בשמחה [=ונזכה לראות בשמחת ציון וירושלים].

בכבוד רב

האח האוהב אתכם

ברל גרוסברג Berl Grossberg

אחרי הקמת הבית הראשון, מעץ, שהיה בן שתי קומות, באפריל 1899, ישנו בו הרווקים והגברים שמשפחתם שהתה בראש פינה. על בנייתו כתב דוב בער במכתבו לעתון המגיד מכ"ט בשבט תרנ"ט (9.2.1899), שהובא לעיל.

בסוכות של שנת תר"ס (1899) ביקר במחניים אברהם שמואל הירשברג ופגש את המתיישבים, שישבו באוהל גדול עשוי קנים ומחצלות, כשמחצלות חוצצות בין המשפחות. בין המתיישבים היה "אחד מבני רוסיה תושב הורדנה", שהוא אינו מזכיר את שמו, אשר סיפר לו את סיפור עלייתו. הפרטים המרכזיים בסיפור זהים עם הדברים שכתב הרב חנוך זונדל על אביו דוב בער, ועל כן נראה שמדובר בו (דבריהם מובאים להלן). הירשברג ציין כי "לפי דבריו ודברי חבריו אין להם להתלונן על גורלם".

רק כעבור כשנה וחצי לאחר עלייתו למחניים חברה אליו המשפחה – אשתו איטה לאה וחמשת ילדיהם: יחיאל, זאב וולף (וולוול), משה שכנא, לוי וציפורה, בגילים 2 עד 12. לפי עדותו של הבן זאב, אחרי שמנעו מהם לרדת בנמל יפו הם הגיעו לביירות. אבל, הבדואים שהיו אמורים להבריח אותם למחניים מסרו אותם לשלטונות והם הובאו למעצר בג'דידה (מרג' עיון), שם שוחררו תמורת שוחד והועברו למחניים, אליה הם הגיעו בי"ב בתמוז תר"ס (9.7.1900). לדבריו, אביו היה לבוש עבאיה וחגר חגורה אדומה רחבה.

עם פירוק המושבה בתחילת שנת תרס"ג (סוף 1902) משפחת גרוסברג עברה לירושלים. לפי עדות הבן לוי, הדרך על גבי חמורים ארכה שלושה ימים. בירושלים נולדו שני ילדים: חנוך זונדל ונחמה. בירושלים היה דוב בער מראשוני ישיבת תורת חיים, וייתכן שעבד זמן מה בצבעות, שכן הוא רשם בפנקס הכיס שלו מונחי צבעות ערבית-אידיש.

דוב בער נפטר בירושלים בד' באדר תשט"ז (1956).

תיאור הפגישה של א"ש הירשברג עם דוב בער גרוסברג במחניים בסוכות תר"ס (1899)

באחד מימי חול-המועד נקראתי מבורמבירג [=ברומברג], מנהל מחנים, לבקר את מושבתו […] באתי למחנים אחרי עבור שעה אחת […]

בבואי למחנים מצאתי כעשרה קולוניסטים ולאחדים מהם בני-משפחה. כולם יושבים באהל גדול של קנים ומחצלות, ומחצלות חוצצות בין משפחה למשפחה. רובם בני ארבעים ויותר, אשר קשה כי יסתגלו כעת לעבודת האדמה.

בין הקולוניסטים האלה מצאתי אחד, נכד מר ניסן באק, ואחד מבני רוסיה תושב הורדנה, עיר-הפלך של מושבי, וישמח לקראתי, כי מצאני קרוב אליו אחרי שיש לאשתו דוד בעיר מושבי, ויספר לי על ההרפתקאות השונות אשר עברו עליו עד בואו למחנים: תושב ווארשה היה ותנשא לו אשה מהרודנה בשביל פטורו מעבודת-הצבא בהיותו איש גליצאי. ויהי חנווני בהרודנה. לא עברו עליו שנים אחדות וקפצה עליו גזרת הממשלה הרוסית לגרש מארצה את בני-ישראל ילידי חוץ-לארץ, וילך לירושלים, ויהי שם לצובע. ויפסיד את כספו אשר הביא אתו, וישב לרוסיה בתעודה אשר לא כדת ויתפש באודיסה ויושב במשמר. ברוב עמל הוציאוהו לחפשי וימסרוהו לממשלה האוסטרית אשר נתנתו אל בית-האסורים כמשתמט מעבודת-הצבא; ונעשה לו נס כי בדקו אותו וימצאוהו בלתי כשיר לעבודה, ויקבע דירתו בגליציה ויביא אליו את משפחתו ויהי שם לחנווני, וישב ויפסיד את כספו ויהי לעני. והנה נמצאו לו גואלים: הטארנובים בני "אהבת ציון", ונעשה לו נס ויצא עליו הגורל ללכת למחנים. אחר רב הוצאות ועמל גדול נכנס הוא וחברתו לארץ-ישראל ויתנחלו על אדמת מחנים. לפי דבריו ודברי חבריו אין להם להתלונן על גורלם, כי פקידם איש טוב-לבב הוא, והוא מחלק לכל אחד ארבעים פראנק לחדש המספיקים לצרכיהם.

אברהם שמואל הירשברג, בארץ המזרח, וילנה תר"ע (1910) (מהדורת צילום: יד יצחק בן צבי, ירושלים תש"ל [1970]), עמ' 96-95.

דברים שכתב הרב חנוך זונדל גרוסברג על אביו בשנת אבלותו

וקראתי שמו "דובר משרים" על שם אאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי] ז"ל הכ"מ [הריני כפרת משכבו] אשר זה דרכו כל ימי חלדו עלי אדמות בצ"ה שנותיו אשר נתברך בהם ע"י מרן הגאון האדיר מוהרי"ל [מורנו הרב רבי יהושע לייב] דיסקין זצוק"ל הרב מבריסק ומנו"כ [ומנוחתו כבוד] בירושלים, בכל החליפות והתמורות שחלו בכל השנים הללו הוא היה הולך דרכו למשרים ולא התערב בשום ענין מהויות העולם רק היה שקוד על התורה וחזר כמה פעמים על הש"ס ומשניות והיה "שָׁיֵיף עָיֵיל וְשָׁיֵיף נָפֵיק וְגָרֵיס בְּאוֹרַיְיתָא תְּדִירָא וְלֹא מַחֲזִיק טִיבוּתָא לְנַפְשֵׁיהּ" [=מתכופף ונכנס ומתכופף ויוצא ולומד בתורה בקביעות ולא מחזיק טובה לעצמו" – בבלי, סנהדרין פח ע"ב: "שלחו מִתָּם (=משם): איזהו בן עולם הבא: ענוותן ושפל ברך, שייף עייל" וכו'] על אף שהיה מדוכא ביסורין, וכבר בשנתו השלשים בשנת תרנ"ב [1892] הוכרח לקחת מקל נודדים ועזב את אשתו וביתו ובא לארץ ישראל והתאכסן בבית מרן הנ"ל [=הרב דיסקין] ושימש אותו בשִמוּשא רבה [='שימוש תלמידי חכמים'] עד שנת תרנ"ו [1896], ושוב חזר לביתו זו אשתו אשר בגרודנא ובדרך חזירתו נאסר בעיר אדעס [=אודסה] ומרן זצ"ל בהתודע לו דבר מאסרו טלגרף להרב סלושץ הרב דשם שישתדל עבורו בכל מיני השתדלויות, וכששוחרר ממאסרו ושהה כמה זמן בגרודנא, הוכרח שוב לנוד ממקומו ושהה כמה זמן בעיר סטאניסלאב, ובהשתדלות האב"ד [האב בית דין] דשם הצטרף אל חבורת העולים אשר עלו לארץ להיות ממיסדי המושבה מחניים אשר ליד ראש פינה, ובכ"ד מרחשון שנת תרנ"ט [9.11.1898] נסע מסטאניסלאב והגיע לראש פינה ביום ו' עש"ק [ערב שבת קודש] ויחי [י"ז בטבת תרנ"ט (30.12.1898)]

כעבור שנתיים שלש עזב את המושבה ועלה ירושלימה והיה מראשוני הישיבה הגדולה "ישיבת תורת חיים". בשנת תרס"ט בכ"ד אב מתה עליו אשתו זו אמי הצדקנית מנב"ת ["מנשים באוהל תבורך"] מרת איטא ע"ה בדמי ימיה, ואבי ז"ל התנחם בשקידתו על התורה שלא מש ממנה עד יומו האחרון, וכל ימיו חי חיי צער ודוחק והסתפק במועט, ומעולם לא לוה מאיש איזה הלואה שהיא, ומעולם לא התאונן על מצבו החמרי הדחוק מאד, כי ידע לכלכל את מצבו, אך בשנים האחרונות נדכא מאד, ע"י אבדן שלשה מנכדיו הי"ד שנפלו במלחמת השחרור, ועל מות שני בניו, אחי הר"ר משה שכנא ז"ל שמת בי"ד ניסן תשי"ד, ואחי הגדול הרב ר' יחיאל חיים ז"ל שמת בכ' מנ"א [מנחם אב] תשט"ו, ובתוך שנת האבל לוקח לעילום ונפטר בשיבה טובה מן העולם ויצאה נשמתו בטהרה מתוך סבל ויסורין בבוקר יום ה' ד' אדר תשט"ז [1956] לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו בצלא דמהימנותא [=בצל האמונה] בצל כנפי השכינה, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, עם נשמות הקדושים והטהורים כל משפחתנו שנספו בשנות השואה, ובתוכם היחיד והמיוחד הרה"ג ר' יוסף שו"ב זצ"ל הי"ד מוילנא ובניו ואשתו היא בתו של הגאון ר' אליעזר [רבינוביץ] ממינסק זצ"ל חתנו של הגדול ממינסק [הרב ירוחם יהודה ליב פרלמן]. יהי זכרם ברוך.

חנוך זונדל גרוסברג, קונטרס דובר מישרים על דבר מנהג ארץ ישראל בענין זמן צאת הכוכבים לענין שבת וכדומה…, ירושלים תשט"ז, עמ' ו-ז.

צאצאים: