צבי בנדל נולד בשנת 1844 (י״ב באייר תר״ד) בעיר באקאו שברומניה, לאביו אברהם ליב. הוא התחנך בחדר ובבית המדרש, ונישא לאסתר לבית אורן־רובינשטיין מן העיר זוניץ שברוסיה, מצאצאיו של רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל ה״תניא״. בנדל ניהל אחוזות וחי ברווחה, אך עם התעוררות רעיון העלייה לארץ ישראל וההתיישבות החקלאית, הצטרף לתנועת העולים.
המעבר לארץ לא היה פשוט. אשתו התקשתה להיפרד מחיי הנוחות, ורק לאחר שכנוע ממושך מצד אחיה, ר’ חיים מיאסי, הסכימה לעלות. הוא מסר לה זוג רימוני כסף עתיקים ומקודשים לעיטור ספר תורה, ירושה משפחתית רבת דורות, ושלח עמה את בנו יחידו פישל ואת ארוסתו מלכה, שנישואיהם נועדו להיערך בארץ. באב תרמ״ב (1882) הגיעו לארץ והיו בין מייסדי המושבה ראש פנה.
שנותיהם הראשונות בראש פנה היו רצופות קשיים קיצוניים: עבודה פיזית מפרכת, מחלות, מחסור במזון וחובות כבדים. ייאוש אחז בחלק מהמתיישבים, והיו שקראו לעזוב ולשוב לאירופה. באספה טעונה בבית הכנסת, הוציאו המתיישבים את ספר התורה היחיד שהביאו עמם מהגולה. צבי בנדל עיטר אותו ברימוני הכסף היקרים וקרא לכל אחד לעבור לפניו ולבחון בלבו אם אכן בכוונתו לנטוש את הארץ. השתררה שתיקה ארוכה, עד שאסתר, אשתו, קמה והכריזה בנחישות כי הם לא יעזבו את הארץ הקדושה. דבריה שמו קץ לגל התלונות, ורק מתי־מעט עזבו את המקום.
גם בהמשך עמדה המושבה בסכנת קיום, עד להתערבותו של הברון רוטשילד באמצעות שליחו אליהו שייד. מאז התייצבה ראש פנה, ובנדל ובניו המשיכו לעבוד במסירות לפיתוח המשק והמושבה. לעת זקנה נהג לעלות מדי ראש השנה למירון, כאיכר פשוט, לשבת שם כל חודש תשרי ולעסוק בתורה. הוא נפטר בראש פנה בט’ באלול תרע״ו (1916), לאחר עשרות שנות חלוציות, אמונה ודבקות באדמת הארץ.
להרחבה: דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך 1 עמ' 205.
צאצאים:
- זלמן שניאור [1934-1864] רעייתו גיטל בלומר
- יעקב [1943-1879] רעייתו מיכל רשקוביץ. חקלאים בראש פינה. היה מוכתר המושבה, מזכיר הועד ועיתונאי
- שרה [ ?-? ] היגרה לאוסטרליה
- רבקה כץ [ ?-? ]
