דוד איזנברג היה סוחר בעיר מזריץ'. הערה אנטישמית של מלומד פולני באחד הכפרים עוררה בו את התחושה שעליו לעלות עם משפחתו לארץ ישראל. רעייתו התנגדה תחילה לעלייה, ואביה דרש מחתנו לתת לבתו גט. הוחלט שילכו לרב העיר. הרב אמר" לייעץ לכם עצה שתהא נוחה לשניכם במידה שווה בעניין קדוש זה של מצוות יישוב ארץ ישראל, לא אוכל; אני רק יכול להגיד לך דוד, שאם אתה נוסע – שתיסע בשלום ותבוא שמה בשלום".
באודסה פגש איזנברג את משה לייב לילנבלום (מל"ל) וקיבל ממנו ברכת הדרך. המשפחה הפליגה באוניה לארץ ישראל, ובמסע של שלושה ימים עלו מיפו לגליל. הבן זאב דב סיפר כי הוא ואביו רכבו על פרדה אחת, אמו ואחותו הקטנה על פרדה נוספת ושתי אחיות נוספות "תחובות כשתי יונים חרדות בתוך ארגזים – על פרדה שלישית". (נחשוני החולה עמ' 238)
המשפחה הגיעה לראש פינה ושהתה שם שישה חודשים, בהם הועסק האב ע"י הפקידות בסיקול אבנים. כשהגיעו ליסוד המעלה קיבלו מהאיכר אברהם פלמן מקום במתבן שלו והשכיבו את הילדים לישון על מחצלות.
דוד איזנברג תואר כאדם טוב מזג אך כאיכר לא הצטיין בכשרון גדול. מתוך התנגדות לעבודה של פועלים זרים עבדו בניו במשק ובעיקר הבכור זאב דב.
אל דינה הניה (הנצ'ה) אסתר מסופר כי היתה בת טובים ממשפחה מכובדת ממזריץ', הסתגלה לחיים הקשים במושבה ונשאה בעול הבית והמשפחה.
צאצאים:
- זאב דב (וולף בער) [1878 – 1948] רעייתו מינה לבית פלפל/ברא"ד. איכר ביסוד המעלה
- יוכבד [1880 – 1941] רעיית חיים משה פיין. איכרים במטולה
- צפורה [1883 – 1953] רעיית אהרן לייב אפשטיין ואחר כך רעיית צבי נפתלי שטרן
- רחל [1887 – 1974] רעיית אברהם שרגא שטרן, ירושלים
- איטה גולדה [1888 – 1976] רעיית משה מנדל שפירא, תל אביב
- יצחק צבי [1892 – 1967] רעייתו טובה טילי קופרמן, אלינגטון קונטיקט, רארה"ב
- נחמן משה [1898 – 1918] כדי להתחמק משירות בצבא הטורקי ברח לחדרה ונפטר שם מדלקת ריאות
- שרגא פייבל [1900 – 1920] נרצח בזמן שמירה בשדות יסוד המעלה
- אהרן (חסר מידע)
