שמואל הוא בנם של יוכבד ומנחם מנס שמושקין מסג'רה.
הוא קיבל איכרות והתיישב במושבה בית גן בשנת 1924. בשנת 1928, נשא לאישה את בתיה לבית גרדי. שמואל המשיך את עבודתו בענף החקלאות (גידולי שדה). לאחר שנים אחדות שמואל חזר לעבודתו המקצועית כמנהל חשבונות. תחילה היה הפקיד שייצג את מושבות הברון רוטשילד בגליל התחתון המזרחי מול תנועת "התאחדות האיכרים" שמשרדה היה בתל-אביב.
* * * * * * * * *
הבת צביה סיפרה: "באותה תקופה הנשים ילדו בבית, כי לטבריה היו צריכים לנסוע בחמור וכרכרה. הייתה מיילדת במקום, שבאה הביתה בעת הצורך. בתקופה ההיא לא היה חשמל בבית ומים היו מביאים מהמעיין. גם את הכביסה היו מכבסים ביד. ביום הכביסה נהגנו לאכול אורז. כי מאורז היו עושים עמילן בשביל הכביסה.
אכלנו ירקות מתוצרת עצמית. אימא שלי גידלה בגינה ירקות. והכל היה אורגני. עופות שגידלנו בלול, וחלב שחלבנו מהפרות, שהיו ברפת. בחצר הבית היו לנו גם תרנגול הודו ואווזים. אני זוכרת את עצמי הולכת למרעה עם האווזים ותרנגול ההודו כדי שיאכלו ירק.
המסר של הורי, שמואל ובתיה לצאצאים היה לאהוב את הארץ ולהיות נאמן לה ולעולם לא לנטוש אותה. אבא שלי עבד קשה פיזית, חרש וזרע את האדמות במחרשה עם פרדות. את החיטה והשעורה הם קצרו במגל ואז הובילו אותם לגורן. את החיטה היו מנקים וטוחנים לקמח כדי שיהיה לחם לכל השנה. העבודה הפיזית היתה קשה לאמא ואבא, שלא היו רגילים בה.
האידיאולגיה והאמונה בחזון וברוחם גברו על הקושי הפיזי, כי הגיעו לארץ ישראל, הארץ המובטחת שעליה גדלו בחינוכם בגולה, ברוסיה.
* * * * * * * * *
הבן מנחם (מנחמ'קה) המשיך את דרכו החקלאית. הוא נהרג בקרב על טבריה במלחמת העצמאות.
לאחר נפילת מנחמ'קה, קיבל על עצמו אחיו הצעיר יצחק (יצחק'לה) את ניהול המשק.
שמואל נפטר בבית גן, יבנאל ב-כ"ד שבט תשמ"ז (23 בפברואר 1987) וקבור שם.
צאצאים:
- מנחם (מנחמ'קה) [1948-1929] חקלאי נהרג במלחמת העצמאות בקרב סמוך לכפר לוביה
- צביה רעיית חנוך בן צור חקלאי מיבנאל ובתקופה מסוימת ראש המועצה (שלט ביתם)
- שרה (שרה'לה) רעייתמשה פסטרנק מירושלים מחבר "משפט העבודה והסכמים קיבוציים"
- יצחק (יצחק'לה) שני [2019-1936], גרושתו ורה לודז'בסקי. החליף במשק החקלאי את אחיו הבכור מנחם שנהרג
- חנה ביתן (חנה'לה) [נ. 1938] אלמנת פרופ' אריה ביתן מירושלים,
המידע המשפחתי והתמונות באדיבות עמיקם גונן
