נולד בנובוהרודוק, ליד וילנה, בשנת תרל"ג (1873), לאביו אברהם. למד ב"חדר" ובגיל תשע שנים מצא חן בעיני יהושע חנקין שעלה יחד אתו ארצה בשנת התרמ"ב. וכשהגיעו ליפו הקפידו שומרי החוף הטורקיים לדרוש מהנער רשיון-כניסה ("סרטיפיקט"). תעודה כזאת לא היתה בידי הנער, אך הוא הצליח להתחמק בעד הגדר ולצאת העירה.
עבודתו הראשונה בארץ היתה בסלילת מסילת הברזל מיפו לירושלים, שנעשתה על-ידי יוסף ביי נבון , שם עבד יחד עם אביו ועם אחיו איסר. אחר-כך החל לעבוד במושבה עקרון בראשית בנינה. כשהובאו לעקרון 60 זוגות פרדות לעבודה מדמשק על חשבון הבארון רוטשילד הפקיד אותו מר בריל , פקיד הבארון, לשמור אותן בלילה. שודדים ערבים ניסו להרדימו בלילה בעשן מהמם. הוא הדף אותם וצעק לעזרה. השודדים הונסו, אך הוא נאלם מהתרגשות פתאומית, ואחרי טיפול ממושך של הד"ר אהרן מאיר מזי"א , רופא במושבות יהודה בימים ההם, חזר אליו כח הדיבור.
לאחר זמן הוזמן לזכרון-יעקב לעבוד בהרכבת הנטיעות ואח"כ נשאר לעבוד עבודות חקלאיות אחרות בפיקוחו ובהדרכתו של אהרן אהרנסון. כשיסד הבארון רוטשילד בשנת תרנ"ו את המושבה מטולה והפקידות בחרה בני אכרים ופועלים חרוצים להתנחל בה, נבחר גם הוא ביניהם ועבד במטולה בשנה הראשונה בניהולו של אהרן אהרנסון. לאחר חדשים אחדים נתן המנהל לבחורים המתנחלים חופשה לימים אחדים, שיצאו לשוט בארץ ולבחור להם איש את אשתו. אז הלך ליפו ונשא לו את חיה , נכדת ר' צבי חיים לבקוביץ וחזר לעבודתו במטולה.
כשתקפו הדרוזים, אריסי האדמה לפנים, את המושבה, השתתף בקרבות ההגנה, ופעם כשחרש את אדמתו במקום רחוק מהמושבה (כיום אדמת כפר גלעדי), תקפו אותו דרוזים וניסו לגזול את צמד הבקר. שכנו כהן (אביו של פנחס כהן , המורה בביה"ס הריאלי בחיפה) הצליח להמלט ולהזעיק עזרה והוא נשאר יחידי מול התוקפים ונפצע קשה בראשו.
במלחמת העולם הראשונה עמד בראש המתנדבים מהמושבה, ששלחו את סוסיהם ועגלותיהם להעברת מגורשי יפו ותל-אביב אל הגליל. אחרי המלחמה, באביב תרע"ט (1919), יצא גם הוא כגולה יחד עם שאר האיכרים, עקב המהומות שחוללו ערביי הסביבה נגד השלטון הצרפתי (בהן נפלו יוסף טרומפלדור וחבריו), ורק אחרי שנה ויותר חזר אל המושבה. מאז המשיך בעבודתו עד זקנה ושיבה.
אחד מבניו הוא החוקר-הסופר ד"ר יעקב הרוזן . בנו ישראל ארגן קבוצה מבני המקום והסביבה, שבמלחמת-העולם השניה הגישה עזרה פרטיזנית רבת ערך לצבא האוסטרלי בפלישתו לסוריה וללבנון לגרש את צבא צרפת שהיה בברית עם האויב הגרמני.
חתנו, קצין-המשטרה נחום גולדמן, (בעלה של הבת שושנה), נהרג בעת מילוי חובתו בתל-אביב.
חתנו ברונו ווייל, (בעלה של הבת שרה), נהרג ליד שבי ציון.
אליעזר רזניק נפטר במטולה, ט"ז כסלו תשי"ד (23.11.53) תדהר כרך ו' עמ' 2719
מקור: דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א' עמ' 176
צאצאים: שושנה גולדמן (1988-1906), יפה וינשטין (1995-1910), תחיה מנטייפל, ? מן, יעקב, ארמן, שרה וייל, לאה וולמן, ישראל, יוכבד בינה [מקור: myheritage.co.il ]