וינשטיין (צמח) יעקב

יעקב צמח (ויינשטיין), טבת תקפ"ד – כ"ב באייר תרס"ו (1824–1906)
איכר, תעשיין, מראשוני המתיישבים בפתח תקווה, תושב ירושלים ומורה.

חייו ותחילת דרכו

יעקב צמח (נודע גם כ"יעקב קמיניצר", על שם עיר הולדתו קמיניץ-ליטובסק שבפלך גרודנה), נולד בשנת תקפ"ד (1824) לאביו ר' ישראל ויינשטיין. למד בחדרים ובישיבות, נשא אשה, והשתלב בחיים הכלכליים המקומיים. החזיק אחוזה חכורה, עסק בחקלאות ובתעשיית יי"ש, והיה לאיש אמיד, שומר תורה, מקפיד על לימוד קבוע ונדיב לנזקקים.

עלייתו לירושלים והחיים בעיר

בשנת תרל"ג (1873) עלה לארץ ישראל עם משפחתו והתיישב בירושלים. גם בה המשיך לעסוק בתעשיית יי"ש בקנה מידה קטן, תוך שהוא שואף לחזור לחקלאות. צמח הצטרף לקבוצה מיוזמי ההתיישבות היהודית ליד יריחו, אולם תכנית זו לא יצאה לפועל בשל התנגדות השלטונות העות'מאניים למכירת קרקעות ליהודים "זרים".

פתח תקווה והחזרה לירושלים

בשנת תרל"ח (1878) הוקמה המושבה פתח תקווה, אך צמח לא הצליח להצטרף ליוזמה המקורית מחוסר אמצעים. רק בשנת תר"מ (1880), עם רכישת שטח נוסף סמוך לירקון בידי אגודת "שבת אחים" בתיווך הרי"מ פינס וסידני מ. שמואל, התקבל כחבר באגודה, והיה מהמתיישבים הראשונים על אדמות קסאר. בנה את ביתו, גידל עדרים ועסק בחקלאות.

עם התפרצות מחלת הקדחת באזור, ממנה סבלו רבים מהמתיישבים ובהם גם הוא, נאלץ לנטוש את החווה ולעבור שוב לירושלים. בגיל מתקדם, וללא מקור פרנסה, עבד כמלמד בתלמוד תורה מקומי.

יציאה זמנית לחו"ל וחזרתו

באחד השלבים הסתבך אחד מבניו בעסקיו ברוסיה וביקש את עזרתו. ר' יעקב היסס אם מותר לו לצאת מארץ ישראל, ובירר את הסוגיה ההלכתית אצל הרב משה יהושע לייב דיסקין, שהתיר לו לצאת לזמן מוגבל לצורך סיוע. לאחר כשנה וחצי שב לארץ.

שנותיו האחרונות ופטירתו

לאחר שובו, הקדיש את זמנו ללימוד תורה. התקבל למושב זקנים בירושלים, ושם נפטר בכ"ב באייר תרס"ו (1906), בגיל 82.

צאצאים: (הסדר לא ידוע כי שני בנים לא עלו לארץ והיגרו ישירות לאמריקה)

• אליהו וינשטיין [1859 – 1939]
• שמחה וינשטיין [1872 – 1943]
• ישראל [1877 – ?
• שלמה [? – 1910]
• רבקה
• זימל